הכתב והקבלה · בראשית · פרק 39 · פסוק 20

ויהי שם בבית הסהר. מלבד כי המאמר כלו למותר, כי הבא אל המאסר ידענו שהוא שם גם לשונו כפול כי היו די עם ויהי שם, או ויהי בבית הסהר, לכן נ"ל שאין מלת שם כאן לרמיזת המקום, כ"א הוראת המעלה והחשיבות, כי זה לשון הגר"א (ר"פ בראשית) בבאור מלת שמים, שמים נגזר ממלת שם המורה על דבר המקבילו מרחוק לעומתו, כי בשטחות הדבר או בגבהו נמצאו שני ראשים הא' הקרוב אליו והב' פאת המקביל, על הראשון נאמר מלת פה ועל השני נופל לשון שם. ועל כל נמצא בעולם השפל נאמר שם במקרה כפי השתנות הזמנים והמקומות, ד"מ כאשר ישכון אדם בצפון העולם יאמר על צפון פה ועל דרום המקבילו שם, וכאשר יעתוק משכנו לדרום העולם אז יקרא לפאת צפון שם, ומלת שם בעצם לא נוכל לקרות כ"א על קצה שאין באפשרות להגיע שם והוא הרקיע כמאמרם (סוכה ה') מעולם לא עלה משה למרום, ושמים הוא לשון גבוה כמו ערים בצורות וגדולות בשמים (דברים א') וכן בלשון רבותינו ככר בשמי קורה (פסחים י') וכן שמי שמים לשון גבוה על כל גבוהים, ומה שהונח שמים בלשון רבים כן הוא מדרך לה"ק על חלק אחד מחלקי המתאימות בלשון רבים כמו רכב ורחים יד ידים מפני שהם נצמדים יחד כן הרקיעים ש"צ המה למספרם יחד יתלכדו ולא יתפרדו, עכ"ד. ויסוד דבריו הם דברי הראב"ע שם שכתב טעם שמים גובה ומעלה וכן בלשון ישמעאל שרובה על מתכונת לשון הקודש, ויש שמי השמים ולא יתפרדו כרחים וצהרים ע"כ, ובפירושו (תהלים קט"ו) כתב גזרת שמים ממלת שם בעבור שני מקומות בסדן (רצונו שני הקוטבים) שהם נטועים וכן כתוב לנטוע שמים וליסוד ארץ. ע"כ, וע"ש במפורש לרא"ה מעידות מחקרי הלשון שבלשון ערבי מצוי מלת שם בלשון יחיד על הגובה. וזה לדעתי המכוון במלת שם במקרא שלפנינו, וטעם ויהי שם בבית הסהר השיג מעלה גבוה בבית הסהר (ער וואורדע האָכערהאבען אים געפאנגענהייז) כי מבית האסורים יצא למלוך, מסבת התודעו עם שר המשקים הוזכר שבחו לפני פרעה ועשהו לשר ומושל בכל ארץ מצרים. וכן דרך הכתובים להודיע בתחלת הספור תכלית האחרון היוצא ממנו, ומלת ויהי כמו ויהי שם לגוי גדול שיורה על ההשתנות מקטן לגדול משפלות למעלה. עמ"ש (ויחי) ומשם רועה אבן ישראל: