הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 14 · פסוק 31

את אשר תשיג ידו. תלתא לשונות כתובים בפרשה, אשר תשיג ידו, מאשר תשיג ידו, את אשר תשיג ידו, אשר תשיג ידו מלמד אשר תשיג ידו מתחלה כשהי' מצורע ואח"כ קודם שהביא קרבנותיו העני, היינו העשיר והעני. מאשר תשיג ידו, מקצת אשר תשיג ידו, שהשיגה ידו במקצת קרבנותיו ואח"כ העני. את אשר תשיג ידו כעת, דבשעת צרעתו הי' עני ואח"כ בהבאת קרבנותיו העשיר, כ"ה בת"כ, ואמר הרב בקרבן אהרן בפסוק הראשון והשני דרשוהו במי שגמר בעוני שבשניהם מדבר בתורים או בני יונה שהם קרבן עני, לזה אמרו דחד כשהעני אחר החיוב קודם הבאת שום דבר, והב' אף כשהעני אחר הבאת האשם, תחת החטאת והעולה יביא ב' תורים. והפסוק השלישי דרשוהו במי שגמר בעושר אחר היותו עני, לפי שהוא מדבר בחטאת ובעולה שהם קרבן עשיר, ואמר את אשר תשיג ידו את האחד חטאת, ולז"א שבא לומר שאשר תשיג בהביאו את האחד חטאת הוא אשר יביא עם היות שקודם זה הי' עני, עכ"ד. ולדעתי הא דאוקמו קרא שלישי על עני שהעשיר, ממלת את הוא דילפו להו, ואתי' כמאמרם בשאר מקומות דמלת את הוא לרבות, ודבריהם בנויים על יסוד הלשון, כי מלת אתא שהוראתו הביאה (ואתא מרבבות קדש, אתא בקר) מסתעף לרש"פ ממלת את שהוראתו הצטרפות והתחברות, כמו את יעקב איש וביתו באו, שענינו עם וחבור שנתחבר ונתקשר עם יעקב, והמשלים ביאתו הנה הוא נתחבר ונתקשר עם הגבול שאליו (אנגעקאממען) כי לשון אתא יורה על הרוב על הביאה הגמורה הנשלמת, פעל בא הונח על פעל הביאה דהיינו התנועה אל גבול שאליו ומורה לפעמים גם על הביאה הבלתי נשלמת, כמו ורחל בתו באה, והנה עשו בא, דהיינו עסוק בביאה (קאָממענד) אמנם שם אתא מורה על השלמת הביאה כשכבר השיג הבא את הגבול שאליו, ומורה על הרוב על הביאה ממרחק שיפול על ההשלמה לשון עם וחבור אחר שהי' רחוק, כמו מצפון זהב יאתה, יאתיו חשמנים, הננו אתאנו לך ה', אחר שהי' לבנו רחוק ממך, וכן יאמר האשכנזי על ספינות וסחורות הבאות ממרחק (אנגעקאָממען) עיי' בדברי רש"פ. ולזה ישמש מלת את בתוספת וי"ו באמצעיתו על ביאת הזמן (צוקונפט) הגידו האותיות לאחור, כלומר דבר הבא לעתיד. הנה להשתתפות מלת את במלת אתא אני אומר דלרבותינו ישמש מלת את גם לשם דבר, על הרבוי והתוספת (איין צוקאָממענדעס), כי כל תוספת המתרבה על דבר, הנה הוא בא להצטרף ולהתחבר עם הדבר העיקרי. דומה לשרש בוא שיורה גם על תוספת הקנין (איינקאָממען) הבא מעט (חגי א׳:ו׳). ולהיות שמלת את הוראתו גם התוספת והרבוי, ישמשו רבותינו לומר על פעל הרבוי לשון לאתויי, לאתויי אתי כלומר לרבות בא. ולזה דרשו כאן על "את אשר תשיג ידו" על עני שהעשיר שנתוספו נכסיו ונתרבה הונו. והדברים מתאחדים עם מ"ש בביאור מכרה את בכורתך, ע"ש: