הכתב והקבלה · בראשית · פרק 18 · פסוק 25

חללה לך מעשות. חולין הוא לך (רש"י וכ"ת יב"ע), ושרשו חלל והוא הפך הקדושה כמו ואחלל שרי קדש, כהנים חללו קדש. וא"ת קושטא אינון דינך, וכן (שמואל א ב׳:ל׳) נאום ה' חלילה לי מתורגם קושטא אינון דיני, שנה המתרגם בדבור שבין האדם אל האלהים, שלא לייחס אליו ית' פחיתות וחסרון וגריעות החשיבות; אמנם יש להתבונן על מה בחר אברהם במאמר כזה שיש במשמעותו פחיתות וחסרון, ולתועלת מה הציגה לנו התורה דבורו זה שאינו ראוי גם בין איש לרעהו איש המעלה; ועוד הי' ראוי לחבר אחריו מלת אם, כמו (שמואל א כ״ד:ז׳) חלילה לי אם אעשה, וכן (איוב כ״ז:ה׳) חלילה לי אם אצדיק אתכם, כי בכזה המכוון שבעשיית הדבר יהיה חלול ובזיון הכבוד, אבל לא בהתחברות מ"ם אחריו שיורה על השלישי, כמו שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, שפי' לבלי חללו, לבלי עשות רע, וכן ואחשוך אותך מחטו לי (לקמן כ"ו) לבלי חטוא, וא"כ מלת מעשות פי' לבלי עשות, והוא הפך המכוון במאמר כאן, ששלילת העשי' לא תגרום החלול והבזיון; ואין לפרש מלת מעשות כמו שם הפועל כענין וירד מעשות החטאת (שמיני), וכמו ולא ימיש מעשות פרי (ירמיהו י״ז:ח׳), שפירושם מעשיית חטאת מעשיית פרי, כי כאן אין סומך לנסמך, ויותר היה ראוי להתחבר עם למ"ד ולומר חלילה לך לעשות, כמו חלילה לנו למרוד בה' (יהושע כ״ב:כ״ט); ובמדרש רבה רי"א אומר חלילה הוא לך בריי' הוא לך; גירסא אחרת בדיי' הוא לך, ובתנחומא פ' כי תשא, חלילה לך חול הוא לך, וי"א נכרי' הוא לך כענין אשה זונה וחללה. ולא ידעתי לכונו במלת חלילה; ונ"ל לפרש מלת חלילה לשון המתנה ועכוב, מענין שבעת ימים תוחל (ש"א יו"ד) ויוחל שבעת ימים (שם י"ג), שטעמו המתנה עם עכוב ובטול הדבר עד זמן מועד (ווארטען, איינהאלטען) לא יחל דברו (במדבר למ"ד) שפירש הרשב"ם לא ימתין ויעכב זמן נדרו, אז הוחל לקרוא בשם ה' (בראשית) פי' רוו"ה ענין אחור ובטול, שנתבטלה הקריאה בשם ה', וכן ע"פ לא יחיל טובו (איוב כ׳:כ״א) לא יתעכב (אויסבלייבען, אנהאלטען), יש רעה חולה (קהלת ה׳:י״ב) פי' ענין עכבה (אנהאלטענד), וקרוב הוא לענין וחלה חרב בעריו (הושע י״א:ו׳) לא חלו בה ידים (איכה ד׳:ו׳) שענינם מציאות הנושא בדבר והיותו בו זמן רב (האפטען, רוהען) [וע' בדברי רוו"ה בנח ויחל שבעת ימים מענין בנין השרשים מהיסודות ותנוח דעת הקורא], ולפי"ז חלילה לך מעשות כדבר הזה, פי' המתן נא והתעכב מלעשות כדבר זה (האלטע דאך איין דערגלייכען צו טהון), מלת חלילה הוא מלה בקשית, לכן הטעם מלעיל כדין, ובזה אות המ"ם על משפטו, ואין במאמר שום נדנוד פחיתות וחסרון מעלה:

והיה כצדיק כרשע. ת"א והיהי זכאה כחייבא וכתיב"ע השמיט הכ"ף של כצדיק דמוסב על להמית צדיק ובזה יהיה צדיק כרשע. וקרא דקאמר כצדיק, כי כולל בתפלתו גם הצלת הרשעים בזכות הצדיקים, ובזה יהיה רשע כצדיק ככל שני כפי"ן שבשני שמות שיורה להשוותם יחד פנים ואחור ואחור לפנים: