הכתב והקבלה · בראשית · פרק 27 · פסוק 33

ויחרד יצחק. אם נפרש חרדה זו ענין פחד ורתת ובהלה המזעזע את הגוף (שרעקק) דחוק מאוד. כי היה מסופק מתחלה מי הוא המתברך אם יעקב אם עשו. וכשיתאמת לאדם דבר שהי' מסופק בו עד הנה אין מקום לחרדה גדולה כ"כ. לכן יותר נראה לפרש לשון חרדה כאן ענין פליאה ותמהון (ערשטוינען) כתרגום אונקלס ותוה וכ"ת הסורי וענין תמהון יצחק ופליאותו בזה. כמ"ש הרי"ע, כאשר ראה הזדמנות כל אלו הענינים על כיוון הזמן וצמצומו שלא חסרו ליגע זה בזה כמלא נימא, לכן תמה תמי' גדולה ואמר מי איפוא הוא הצד וגו' ירצה שעדיין איפוא עמי, כמאמרם שנסתר אחר הפתח כאשר פתח אותה עשו לבוא זה נכנס וזה יוצא שנאמר אך יצא יצא. והי' הענין פלא גדול בעיניו שיצוד יעקב ציד ויביא ויאכל מכל לשובע נפשו ויברכהו כאשר עם לבבו בטרם יבא עשו לכן גזר כי מאת ה' היתה לו להסב הברכה אליו, ע"כ. ועל כונה זו נ"ל לפרש לשון מי איפוא וגו' ענין מעלה וחשיבות, כלשון שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה מי פעל ועשה קורא הדורות, מי זאת הנשקפה כמו שחר, מי מלל לאברהם היניקה וגו' שהוא לרש"י לשון שבח וחשיבות כלומר ראו מי הוא וכמה הוא גדול. כן הכא, מי איפוא וגו' כלומר הביטו נא וראו גדול מעלת זה האיש אשר הצליח ה' דרכו בדרך פלא, שלא בא עשו בהיותי אוכל המטעמים ולא בעת הברכה כי אילו בא אז הי' מערער ומערבב הדבר כלו. ובאמת מהשם היתה נסבה שיעשה הדבר בצמצום גדול, דכאשר כלה הברכה ויצא יעקב בזו הרגע בא זה. "הוא הצד ציד" הוא שאינו מלומד בעניני צידה מיהר להקדים את עשו היודע בטיב עניני צידה - ויבא לי; הבאתו המטעמים גם זה נעשה בהמשכת זמן, כמה בחינות בשאלות ובמשמושים ובנשיקות - "ואוכל מכל" אף שאני זקן נעדר התאוה בלתי להוט אחר התענוגים, לא הנחתי מלטעום מכל המטעמים שהביא. וכל זה הצידה ותיקון המטעמים והאכילה נעשה בהמשכת זמן הרבה זה אחר זה כסדר - ואברכהו, גם היה לי שעה מכוונת לברכהו כאשר היה עם לבבי. ולא נולד בכל שהיות אלה בטול מצד ביאת עשו. כל אלה הם מופתים ברורים להיות הדבר גזור מבעל המסבות ית' למעלת יעקב, להורות כי הוא הוא המיועד והראוי לקבלת הברכה. ועל פליאות הזדמנות הדבר על דרך זה אמר קרא ויחרד חרדה גדולה שהתפלא פלא גדול הנעשה בדבר זה. ולמ"ש (מקץ מ"ג י"א) דמלת איפוא פירושו אין כאן (ניכט דא) יהיה טעם מי איפוא מי זה שאיננו פה (דער אונאנוועזענדע) כלומר כמה גדול וחשוב הוא זה שהלך בזו הרגע מלפני:

מי איפוא. ערש"י, והרע"ם כתב מלת איפה בה"א משמשת במקום איה כמו איפה הם רועים, אמנם איפא עם אל"ף בסוף משמשת במקום א"כ, וטעמו כאן א"כ שאתה עשו מי היה זה שהביא לי ציד וכן ולכה איפוא מה אעשה, טעמו א"כ מה אעשה לך, מה היא הברכה שתועיל לך:

גם ברוך יהיה. מלת גם ענינו לתוספת, ופירושו לפי שאמר ואברכהו, שלא היתה מכוונת אליו הברכה שהיתה שלא מדעתו. לכן עתה שהכיר אותו מי הוא, אמר גם ברוך יהיה כלומר אברך אותו בכונה ודעת, כ"כ המפרשים, אמנם על כונה זה היה ראוי להקדים מלת יהיה למלת ברוך, כמו שידענו מסדוד לשונות חיים תפשום תפשום חיים, ומלת גם מיותר לגמרי, לכן נ"ל לפרש, כמ"ש (נח יו"ד כ"א) ולשם יולד גם הוא. דמלת גם יפורש לתואר השם ויורה על תוספת ורבוי מעלה שישנו בדבר, וטעם גם, יתרון מעלה, כמו כן הכא, גם ברוך טעמו ברכה מעליתית והמשובחת מאד תחול עליו. (גראָססארטיג געזעגנעט) לא ברכה פשוטה והדיוטית, כ"א ברכה ביתרון מעלה, והמקף המחבר מלת גם עם ברוך יורה על כינה זו: