הכתב והקבלה · שמות · פרק 13 · פסוק 9

והיה לך לאות. יציאת מצרים תהיה לך לאות (רש"י) כוונתו ענין יציאת מצרים כלו' הנסים והנפלאות שנעשו עבורך להוציאך, כתרגום יב,ע ויהי לך ניסא הדין, כמו שאה"כ אח"ז כי ביד חזקה הוציאך וגו' (מלת כי טעמו כמלת אשר (דאס) כמו מי אנכי כי אלך) והוא מוסב ארישא דקרא, וטעמו ההוצאה שהיתה ביד חזקה כלומר ע"י נסים ונפלאות, הוא יהיה לך לאות ולזכרון, וכמ"ש הרמב"ן שיעור הכתו' והיה לך לאות וגו' כי ביד חזקה הוציאך:

תורת ה' בפיך. התכלית האמתי המבוקש מתורת ה' היא שמירתה בלב, כאמור (נצבים ל' י') בפיך ובלבבך לעשותו, והלימוד בפה לבד גינה המשורר ותשא בריתי עלי פיך ואתה שנאת מוסר, א"כ מה הוא בפיך כאן. לכן נ"ל שאין מלת פי כאן על אבר הדבור (מונד) אבל ענינו כמו, לפי אכלו תכסו, שטעמו המדה והשיעור (נאך מאאסגאבע) וכענין לפי שכלו יהלל איש (משלי י״ב:ח׳) שטעמו הערך והחשיבות (ווערטה) על יוקר וערך שכלו יהולל, כן טעם בפיך, בשיעור חשיבותך, ובמדת יוקר שלך (דיינער ווירדע געמאֶס) וכוונת המקרא אחר שנתיקרת בעיני ה', שלא הוציאך מן העבדות לחירות בדרך הטבע וכמנהגו של עולם, רק שינה בשבילך סדר דרכי הטבעיים להוציאך ע"י נסים ונפלאות, והתברר לך מזה, כי הבדיל אותך ית' מכל באי עולם שאינם מונהגים רק בדרך הטבעי, ורק אתך לבדך הפליא לעשות הענינים הנפלאים הנעלים ומשונים ממנהגנו של עולם, לכן אתה מחוייב לשמור תורת ה', אף שרוב המצות ממנה הם חקים, הנשגבים משקול דעת אנושי, אין מבוא לבינת אדם להשיג אותם, והם מתנגדים מאד לדרכי טבע אנושי, כי חטיבה מול חטיבה, כמו שהשם האמירך והגדיל חשיבותך בהנהגות הנסים והנפלאות היוצאים מדרכי הטבע ונעלים מהשגת אדם, ככה אתה תאמיר אותו ותגדיל כבודו בשמירת חקיו הנעלים מבינת אדם ומתנגדים לטבע אנשותך. ושיעור דחשיבות וגודל מדת היקר והערך הנכלל במלת בפיך, יבאר במה שאמר אח"ז, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, כי היציאה שהיתה ביד חזקה היא סבה לחייב אותנו אל קיום מצות התורה, וכמו שביאר במקום אחר (ואתחנן ו' כ') מה העדות והחקים והמשפטים ובאה התשובה ע"ז, ויוציאנו ביד חזקה, ויתן אותות ומופתים, ויצונו לעשות את החקים האלה, עמ"ש שם. הנה מבואר כי היציאה שהיתה ביד חזקה כלומר בשנויי הטבע, שהם למעלה מהשגת אנושי ומתנגדי הטבע, היא מחייבת אותנו לשמור החקים האלה אף שהם מנגדים לטבע האנושי, ובלתי מושגים לשכל אנושי. וטעם בפיך כי ביד חזקה (דיינער ווירדיגונג געמאס דאס מיט אללגעוואלטיגער מאכט), לפי שלא הוציאנו עפ"י דרכי הטבע לסבב החירות בהנהגה שבעולם, שהעבד יצא חפשי מאדוניו אם מרצון בעליו מעצמו, או שהוא מורד בו ויוצא ממנו בע"כ, אבל הוא ית' מחסדו הגדול הוקיר את ישראל לסבב חירותם בדרכי שנויי הטבע, לפרסם בזה כבודם בכל העולם, הנה זה הוא חשיבות נפלאה לעם הזה, ולסבת מעלת חשיבותם זה בעיניו ית', התחייבו לעמוד על משמרת עבודתו גם בדרכים שהם מנגדי הטבע ונעלי השכל. (עמ"ש בכי תצא כ"ז כ"ד אשר דברת בפיך). מלת תהיה פירושו תקיים, כי שרש היה יורה גם על קיום הדבר, כמו ויהי ריב ומדון ישא (חבקוק א׳:ג׳) שפירושו לרש"י ותרגום קיום, כלומר העושה ריב ומדון יש לו קיום, וכן ויהי ערך (ש"א כ"ח ט"ז) טעמו נתן קיום לשונאך (ע"ש רש"י ותרגום). וקרוב לזה ויהיו שם עד היום הזה (יהושע ד' ט') על קיום הדבר בהמשכת הזמן. וכן יהי לך אשר לך, שיורה על קנין הדבר (אים בעזיטץ בעהאלטען), כן מלת תהיה כאן, ואות תי"ו הוא לנכח, וטעם למען תהיה תורת ה', למען תקיים תורת ה', ותרגומו (דאמיט דוא פאָרטאן האֶלטסט דיא לעהרע דעס אללהעררן, דיינער ווירדע געמאֶס). וכבר מצאנו אות בי"ת משמשת לשווי ודמיון כאות כ"ף, כמו וצמחו בבין חציר (ישעיהו מ״ד:ד׳) תרגומו ויתרבון כלבלבי עסב. צרפתיך ולא בכסף (שם מ"ח) פירש"י לא כצרוף הכסף, וחיתם בקדשים (איוב ל״ו:י״ד) תרגומו וחיתהון היך מרי זנו. נעשה אדם כדמותינו (בראשית א' כ"ו), בדמות אלהים עשה אותו (שם ה' א') והנה (בשבת כ"ח ב') ילפי רבותינו דלא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה, מתורת ה' בפיך, מן המותר בפיך, נ"ל דעתם מדהוציא הכתו' ענין הערך והחשיבות בלשון פי, יורה בדרך דדי גם על הוראת אבר הדבור. והנה רלב"ג פירש תורת ה' תורת זאת הפרשה יציאת מצרים ואין כן דעת רבותינו (מכות י"א) דילפינן מהך דאיתקש כל התורה כלה לתפלין. ובאמת אין צורך להוציא מלת בפיך מפשטי' על אבר הדבור, כי הקדים בזה מצות תפלין שהם על הזרוע נגד הלב ועל הראש נגד המוח, שהם האיברים הראשיים מקור כל התאוות וכל המחשבות וכל התנועות, שיהיו התפלין לאות ולזכרון לשעבד כל אלה תחת עול התורה והמצוה, ולפי שהאדם מצד טבע חומריותו יבקש ההנאות הערבות, הוסיפה התורה שמירה על שמירה וצותה על עיון התורה והעסק בה גם בפינו, וזה תמנענו מלתור אחר יצר מחשבות לבבנו: