כי יביאך. אין לפרש מלת כי כטעם אם התנאי (ווענן) כמו כי תפגע שור אויבך, דהא תפלין וקדושת בכור שנאמרו בפרשה הם מצות התלויות בגוף ואינו תלוי בביאת הארץ, אלא מלת כי הוא כטעם יען, כאשר המשפט הבא הוא נתינת טעם על המשפט שקדם לו, כמו ולא נחם כי קרוב (ווייל) כי אמר אלהים (דענן), הראשון טעם על מה שעבר, והשני על מה שיתחדש, וטעם כי יביאך, לפי שברצונו ית' להביאך לכן צוה אותך, וז"ש (בכורות ח') עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ. וכן והיה כי יביאך (פסוק ה') צריכים לפרש כן, שהנזכר בה מצות מצה ותפלין שהם חובת הגוף ואינם תלוים בארץ (עיין פני יהושע קדושין ל"ז ד"ה הרי תפלין, וד"ה מושב דכתב רחמנא, מה שתמה על התוספת, ודבריו נכונים מאד):
קריאה במקור
הכתב והקבלה · שמות · פרק 13 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e