הכתב והקבלה · דברים · פרק 15 · פסוק 17

ובדלת. תיב"ע בתרע בית דינא. והרמב"ם (פ"ג מעבדים ה"ט) כ' בין דלת ומזוזה של אדון בין של כל אדם. ובמכילתא משפטים איתא והגישו אדוניו אל האלהים אצל הדיינים שימלך במוכריו רבי אומר בנמכר בב"ד על גנבתו הכתוב מדבר אבל כאן אינו נרצע אלא בינו לבין עצמו. וע"ש בפירוש זה ינחמנו, ובפי' בירורי המדות, והדבר צריך ביאור:

ואף לאמתך. דבוק עם העניק תעניק, ואם הוא רחוק, כי אשה אינה נרצעת (ראב"ע וכ"כ רש"י) והיא דעת רבותינו בספרי, ולשון הרמב"ם (ע"ג מעבדים ה"ג) ולפי הקבלה מאמר זה מוסב על הענקה אף שהוא רחוק במאמר, ואינו מוסב על הרציעה הקרוב אליו, כי אין אשה נרצעת, וכן יראה מן הכתוב שהרי אומר בנרצע אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני. ע"כ. ולא זכיתי להבין הלא מקרא מפורש שצריכה הענקה גם לאמה, כמו שהתחיל בפ' זו כי ימכר לך אחיך העברי או העברי' וגו' העניק תעניק וגו' ולמה חזר לומר ואף לאמתך לענין הענקה, ובאמת לדעת רז"ל מאמר זה מוסב גם על מאמר הקרוב אליו, והוא יהי' לך עבד עולם, שאמרו עליו בספרי כל ימי עולמו של אדון פי' כל ימי חיי האדון, שהנרצע אינו עובד לא את הבן ולא את הבת. ועז"א אחריו ואף לאמתך תעשה כן, כי גם אמה העברי' אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת כדאיתא (בקדושין פ"ק ד' י"ז ע"ב) ולפי"ז אין כאן סירוס לשון במקרא. ולרבותינו שמפרשים אותו על הענקה, יש לפרש מלת כן מענין הכיור וכנו, ועל השלבים כן (מ"א ז') שהוא בסיס הדבר ומכונו המחזיקו להיות קיים על ענינו (באזיס, שטיטצע) וטעמו תעשה לאמתך כן ומכון להחזיקה (אונטערשטיטצונג) והיינו הענקה שהוא לרבותינו לכל הפחות דבר ששוה שלשים סלעים, ותוכל להתחזק מעט להתפרנס ממנו. ויבע"ת ואף לאמתך תכתוב גט חירור ותתן לה, ולא ידעתי המשך לזה בפרשה: