למען ינוח עבדך. הוא נתינת הטעם למה שצוה לא תעשה כל מלאכה ע"י עבדך כדי שינוח העבד והאמה כמוך, לא שתנתן מצות שבת כדי שינוח העבד והאמה (רב"ח); תבלין לדברים אלה, כי המנוחה ביום השבת הוא טפל, והעיקר אצלו השביתה, והמנוחה ממילא נמשכת אחריה, אבל בעבד ואמה המנוחה היא העיקרית אצלם דלא שייכה בהם שביתה כלל, כי השביתה היא העיון והחקירה (כמ"ש ביתרו) וע"ש זה נקרא שבת לה"א (בעזיננונגסטאג פיר גאֶטטליכע געגענשטאנדע, רעליגיאנס- טאג) להשכיל ולהשתעשע בה' ובתורתו, וזהו העיקר לישראלי ביום השבת, והמנוחה מעשיית המלאכה היא טפלה אצלו, דבקיום השביתה ממילא המנוחה אתי', אבל העבד והאמה איך ישימו עיונם וחקירותם בעניני אלקיים אם דרכי ה' לא ידעו אם תורת ה' לא יחפצו ואינם מחוייבים בה, א"כ שביתה לא שייכה בהו, אבל מנוחה היא דמשכחת אצלם שינוח הגוף מעשיית מלאכה וינוח לבבם במה שאין מורא רבם עליהם ביום הזה לעשות להם מלאכתם ובזה הם שקטים ונחים:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · דברים · פרק 5 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e