הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 33

בית ועיר אחזתו. פירש"י אותו ממכר של בית או של עיר, וכן בדבור הקדום כתב רש"י אם יקנה איש בית או עיר מהם. ולא ידעתי איך משכחת לה שיהיה לבן לוי אחד כל הערי' לאחזה, שיהיה בידו למכרו, הלא מ"ח עיירות שניתנו ללויים נתחלקו לכ"ב אלף לויים שהיו באי הארץ. ויגיע לכל אחד מן העיירות קרוב לחמש מאות לויים, ואם לוי אחד קנה את העיר מכל שאר תושבי העיר, הנה הוא לו שדה מקנה לא שדה אחזתו שהיא ירושה לו מאבותיו, ואם הלויים תושבי העיר כלה הם מכרו לישראל, זה הוא מציאות רחוקה מאד, וממילתא דלא שכיחא לא קמיירי קרא. ולולי פירש"י הייתי אומר שאין הקרא מדבר כלל ממכירת עיר רק ממכירת בית אשר בעיר, ואין אות וי"ו במלת ועיר וי"ו המחלקת, כ"א וי"ו המשמשת במקום מלת של, שהוא אחת מהוראות הוי"ו (כמ"ש באמור כ"ב ח') וטעם ממכר בית ועיר אחזתו, בית של עיר אחזתו, ומה שכתב וערי הלויים בתי ערי אחזתם, הוא בדרך כלל שאחריו הפרט, כלומר ערי הלויים כגון בתי ערי אחזתם:

היא אחזתם. לפי הנהוג הוי ליה למימר הוא בלשון זכר, הכנוי על הבתים כמו אחזת עולם הוא להם שהכנוי שב אל השדה, וכן המנהג ברוב, וכאן מלת היא שב על אחזתכם לא אל בתי, לפי הנהוג (ר"ש ב"מ) וטעם שנוי זה נראה לי כי כוונת המקרא להודיע טעם הבדל בתי ערי הלויים מערי כל העם, אלה אם לא יגאלו הבית תוך שנה ראשונה ישאר לחלוטין ביד הלוקח, ואלה יגאלו לעולם, על זה אמר כי כמות בתי ערי הלויים מעטים מאד בערך בתי ערי כל ישראל, לאלה היה להם חוץ מן הבתים נחלה מרווחת מאד, ולאלה שלא היתה שום נחלה בקרב הארץ רק בתי עיירות מ"ח, והם מצומצמים מאד בזה, לכן מהראוי להקל עליהם בהחזרת בתיהם לעולם, לכן הסב מלת היא על אחזתם, להורות על חולשת אחזתם ומעוטם בכמות, כי לשון נקבה יורה על החולשה והקטנות, הפך לשון זכר הנאמר לנקבה, עמד פתח האהל (שופטים ד') להורות על כח הזריזות: