הכתב והקבלה · במדבר · פרק 13 · פסוק 22

שבע שנים נבנתה. לרבותינו יודיענו במקרא זה שבחה של ארץ ישראל, כי עפר מדינת חברון הוא דק וקלוש ויבשה מטבעה, לזה לא היו חורשים וזורעים אותו תבואת מאכל אדם, כי איננו ראויה כ"א אל מרעה הצאן האוכלים עשבים הנצמחים שם, ובכל זאת היו פירותיה יותר משובחים מפירות הגדלים במדינת צוען המשובחת מאד בפירותיה, ולפי"ז מלת שנים דקרא הוא מענין ולא שנה לו (ש"ב כ' י'), שענינו כפילת הדבר (וויעדערהאָלען), כי גם שנה שהונח על המשך זמן שנים עשר חדש (יאהר) הוא מענין ההחזרה ההשבה ההכפלה, כי ממנו והלאה יחזרו וישובו ארבע עתות השנה לסדר מהלך טבעם (איין וויעדערקעהרען דער געוואֶנליכען נאטורערשיינונגען); וכן מלת נבנתה אין ענינו כאן בנין הבתים והחומות אבל ענינו בנין הגדולים והפירות (וכמ"ש רש"י מלשון אבנה ממנה), כלומר מיושבת בפירות, וכאשר יאמר גם האשכנזי על האדמה שנחרשה ונזרעה להוציא פירות (דאס לאנד בעבויען), ומלת לפני יבא כאן לענין הערך, כמו אל תתן את אמתך לפני בת בליעל (שמואל א א׳:ט״ז), וכענין והיו לאחור ולא לפנים (ירמיהו ז׳:כ״ד) שהוא ענין חשיבות (געאכטעט), ולפי"ז יש לתרגם וחברון שבע שנים נבנתה לפני (חברון וואר זיעבענפאך פאָרציגליכער בעבויט אלס דאס מצראיטעשע צוען), והרא"ם נדחק בזה. ומסתייע דרז"ל בזה שבשבח פירות חברון דבר הכתוב, ממ"ש אחריו ויבאו עד נחל אשכול שהוא קרוב מאד לחברון (כאשר יודיענו כותבי גלילות הארץ), אשר כרתו משם האשכול היוצא בשבחו מגדר טבע פירות שאר הארצות: