הכתב והקבלה · שמות · פרק 34 · פסוק 23

יראה כל זכורך. אמרו (חגיגה ב') סומא באחת מעיניו פטור מן הראי' שנאמר יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות, פירש"י יראה כתיב וקרינן יראה, יעו"ש ובתוס'. הנה מבואר מבעלי הלשון הקדמונים שיש בבנין נפעל צד פועל, ויש מקומות שהוא מורה על המפעל מצד הפועל, כמו כי ימוך אחיך ונמכר לך, שבמוכר עצמו מפני דחקו הכתוב מדבר, וכן או השיגה ידו ונגאל שהוא יגאל א"ע (עמ"ש בוארא בונודעתי), לכן אין זרות להשתמש במלת יראה מצד הפועל שבו ולפרשו כמו יראה, כדי להכריע אותו אל המסורת למ"ד יש אם למסורת מדלא כתיב ויראה בשני יודי"ן, וכמ"ש במלת תעשה ר"פ תרומה. וכתב הרוו"ה יש אמתלא לפרש יראה כל זכורך את פני האדון ה' כמו יראה בעבור מלת את שאחריו, שמדרכו לשמש אל הפעול, והי' לו לכתוב אל פני האדון ה', וזה כמו הכתוב בחבירו במשפטים (שמות כ״ג:י״ז) יראה כל זכורך אל פני אדון ה', וזה על מנהג הלשון, כמו כל וירא ה' אל פלוני, וירא כבוד ה' אל כל העם, יראה אל עבדך פעלך, וזולתם בכולם ישמש מלת אל על הרואה, לא מלת את שמדרכו לשמש על המתפעל, ויש א"כ זרות בקרא דילן דכתיב בי' את, לכן מסתבר לפרש יראה דכאן על הפועל, ויהי' זכורך הרואה והשכינה המתראה, ויראה דגבי' אל כמשמעו, ויהי' זכורך המתראה והשכינה הרואה, ואיתקשו לאהדדי, מקיש המפורש בכתוב יראה כל זכורך את פני האדון דמשמע שהאדם רואה את השכינה לראייתו המפורש בכתוב יראה כל זכורך אל פני האדון דמשמע שהאדון בא לראותך, מה לראותך בשתי עיניו אף להראות הוא רוצה להתראות ממך בשתי עיניך, גם לשון הברייתא הכי דייקא, שנאמר יראה יראה והוה לי' למימר דכתיב יראה וקרינן יֵראה דוגמת שאמרו כתיב עבד וקרינן עובד, כתיב יתן וקרינן יותן, מאי אמר יראה יראה ? אמנם המכוון מלשונו דתרי פעמים כתיב יראה, ותרווייהו דרשינן ואיתקשו אהדדי; ובשם הגר"א שמעתי שאין דרשת רבותינו בזה מיוסדת על קרא דיראה כל זכורך שצריכים לדרוש המסרת והמקרא, אבל הוא על המקרא הנאמר בסוף פרשת העקדה, ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה על הראשון שהוא בבחינת פועל אמרו כדרך שהוא בא לראות, ועל השני שבא בבחינת נפעל אמרו כך בא ליראות, וכבר הזכירו רז"ל על מקרא זה ענין יראה כל זכורך יעו"ש במדרש. וכבר הוזכר פי' זה בשם ר"ג מאה"ג בחידושיו לערכין. וע' סנהדרין ד' והרי יראה יראה דכי הדדי נינהו ופליגו. ע"ש ובחדושיי הר"ן שם: