הכתב והקבלה · בראשית · פרק 32 · פסוק 23

שתי שפחתיו. לדעתי לא קראן שפחות לפחיתותן רק למעלותן כי באמת לא היו בלהה וזלפה שפחות מנשואין ואילך, ולא שיעבדו רחל ולאה בהן כי הסכימו להיותן משוחררות, כמבואר ביב"ע ושחררת ית אמתה בלהה ושחררת ית זלפה אמתה ומסרת ליה לאנתו (ועי' פי' הרע"ס בויצא בלידת דן), וקראן הכתוב שפחות גם אחר נשואין להודיע מדת ענותנותן, כי אף שנתרוממו להיותן שוות לגבירות בנשואין, לא גבה לבם ולא רמה רוחם להתנשאות, והחזיקו עצמן שפלות במדרגה נגד הגבירות וכאילו היה שפחות כמקדם, וכבר נקרא האיש אדון על אשתו כמו שאמרה שרה על אברהם ואדני זקן; ולזה שנו המתרגמים אונקלס ויב"ע ולא תרגמו פה מלת שפחה אמתה כבשאר מקומות, רק תרגמו לחינתא והוא תרגום של פילגש, וכן ובאהל שתי האמהות (בויצא), וכן ותגשנה השפחות (לקמן ל"ג ו') תרגמו לחינתא, ואמנם אין כוונתם בזה שהיו בלהה וזלפה פילגשים, כי הכתוב קראן סתם בשם נשים, ככתוב (בוישב) בלהה וזלפה נשי אביו, ולא כנו אותן בשם פילגשים רק בערך רחל ולאה שהיו עיקרות הבית: כמ"ש הרמב"ן בפילגש אברהם שבערך שרה היו כל נשיו אצלו חשובים כפילגשים, לפי שאין זרעם ביורשיו אינן נחשבות לו לנשים, ע"ש. וכמו שמחלק המקרא גם בין רחל ולאה לקרוא את רחל בשם אשת יעקב (ויגש מ"ו י"ט) ובלאה לא הזכיר שם אשת יעקב לפי שרחל היתה עיקרת הבית, ככה עשו המתרגמים לכנות את אלה בשם פילגש בערך הגבירות הראשונות לא להיותן פילגשות באמת, (ומ"ש וישכב את בלהה פילגש אביו הוא באמת חטא ראובן כמש"ש). ודע כי עיקר הוראת שם שפחה הוא לשון התחברות (געזעללשאפטערין), והוא מענין שם משפחה שהוא לשון התחברות וקרבת בני אדם שהם משרש ויחס אחד, ככה השפחה ע"ש התחברותה והתלוותה עם הגבירה להיותן שתיהן עזר לאדון הבית, וגם האשה עצמה מחוייבת כמה מלאכות לעשות לבעלה, ויתכן לקרותה מטעם זה בשם שפחה, והנה בת שבע אמרה לדוד נשבעת לאמתך: