הכתב והקבלה · בראשית · פרק 47 · פסוק 31

על ראש המטה. להמפרשים אין להשתחוויה זאת התיחסות עם ענין הפרשה (ע' רא"ם), ונ"ל כמו ששמות מטה ומשכב הונח על הערש שהאדם נטוי עליה לשכב ולישן, כמו מטה כסא ושלחן (מלכים ב ד׳:י׳) ירננו על משכבותם (תהילים קמ״ט:ה׳) תרגמו על דמכיהון (שלאפשטעללע), ככה הונח, שניהם על מקום מנוחת המת בקברו. כמו ינוחו על משכבותם (ישעיהו נ״ז:ב׳) וילך דוד אחר המטה (לייכענבארע), ומזה בדברי רז"ל נושאי המטה, המספר אחר מטתן של ת"ח (ברכות ר"פ מי שמתו) כי הצדיקים גם אחר מיתתם קרואים חיים ושכיבתם בקבריהם אינה כ"א כחי השוכב ישן על מטתו ע"ד ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו (עי"ש מהרש"א), מזה הענין אמר כאן שהשתחוה על "ראש המטה" אחרי שהבטיחו יוסף וקבל עליו בשבועה להשכיבו במערה עם אבותיו, הנה על גודל חשיבות משכבו זה נתן תודה בהשתחויתו, מלת "ראש" יורה ענין יקר וחשוב, כמו בשמים ראש, ומלת "על" ענין סבה כמו על בית ישראל ועל עם ה', וטעם וישתחו על ראש המטה שהשתחוה לתת תודה על מעלת שכיבתו (דער ווירדיגען לאגערשטעללע וועגען). וקרוב לזה אמר במכדרשב"י (דף רכ"ו ב') אר"א וישתחו ישראל על ראש המטה וגו' כיון דידע יעקב דהא בדרגא עילאה אשתלם ודרגא דילי' הוא לעילא עם אבהתא וכו' עיין שם: