הכתב והקבלה · בראשית · פרק 28 · פסוק 11

ויקח מאבני המקום. לדעת מפרשי הפשט טעמו אבן אחת מאבני המקום, ורוו"ה השיב עליהם כי מלבד שהיה לו לכתוב לפירושם ויקח אבן וישם מראשותיו דוגמת ויקחו אבן וישימו תחתיו (שמות י״ז:י״ב), גם תיבת מראשותיו לא יסבול פירושם כלל, שלפי דעתם מראשותיו תאר אל הכסת או אל כל דבר הנתון מתחת לראש להניח הראש עליו, והמעיין בכתובים ימצא שאין זאת מענינו, אבל הוא שם תאר נופל על הדברים הנתונים סביבות הראש לא תחתיו, והעד ויקח דוד את החנית ואת צפחת המים מראשותי שאול (שמואל א כ״ו:י״ב), את חנית המלך ואת צפחת המים אשר מראשותיו (שם), היתכן שהניח שאול את ראשו על החנית וצפחת המים, ועוד כתיב גבי אליהו (מלכים א י״ט:ו׳) ויבט והנה מראשותיו עגת רצפים וצפחת מים ויאכל וישת, מכל זה נראה ברור כי טעם מראשותיו הדברים הנתונים סביבות הראש, לכן הנכון כדעת רבותינו שלקח רבים מאבני המקום ועשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני חיות רעות (ערש"י), ומטעם זה לא תמצא מראשותיו כ"א בלשון רבים לעולם (מהיחיד שלא נמצא מְרֶאשֶת), ונראה כי כמוהו מרגלותיו (מֵרְגֶלֶת) מה שסביב הרגלים, ולדעת המפרשים מראשותיו מה שתחת הראש א"כ גם טעם מרגלותיו מה שתחת הרגלים, א"כ מה טעם גלוי מרגלותיו האמור ברות ולא היה שם גלוי, גם מה שאמר בדניאל (יו"ד) ומרגלותיו כעין נחשת קלל, נראה שטעמו מה שסביב לרגליו ודלא כראב"ע שם. וכ"א במכדרשב"י (קמ"ז ב') מאי מראשותיו אי תימא כמאן דשוי תחות רישיה לא, אלא מראשותיו לארבע סטרין דעלמא. אמנם במדרש הנעלם דעת ר' אלעזר ב"ע כמפרשי הפשט, מאבני, אחת מאבני המקום. וכן אר"י שם אבן אחת ממש היתה, משמע דכתיב מאבני ולא אבני כד"א לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אחת מהן: