הכתב והקבלה · דברים · פרק 32 · פסוק 3

שם ה'. לדעתי הוא שם תאר אל התורה, כי כמו שהתורה למעלתה הנכבדת לבלי תכלית נקראת תפארת הוד והדר וחמדה (הגדולה והגבורה והתפארת זו מתן תורה, [ברכות נ"ח]. תנה הודך על השמים. [שבת פ"ח ב']. הודך והדרך שם ס"ג. מחמד עיניך, מ"א כ', סנהדרין ק"ב), ככה מתוארת במלת שם, שיורה גם על התהלה והתפארת, כמו אנשי שם, לתהלה ולשם ולתפארת (כי תבא כ"ו י"ט), וטעם. שם ה'. יקר בעיני ה' (רוהמפאָלל). [וכעין מאמרם אוריית' כלה שמותיו של הקב"ה היא] והמכוון בזה, אחרי אומרו לפני זה, יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, שהתפלל בזה שיהיו דבריו כטל ומטר שלא ישובו ריקם כ"א הרוו את הארץ, ככה דבריו יעשו בלבות השומעים להולידם ולהצמיחם אל כשרון המעשים, הוסיף במקרא זה לומר, כי לקחי ואמרתי, אינם דברי עצמי אשר מלבי הוצאתים, אבל הם דברי אלהים חיים, היותר נכבדים ויקרים, עד כי גם בעיני ה' הוא דבר נחמד ויקר. וזהו. כי שם ה' אקרא, מה שאני קורא לאזניכם, הוא יקר גם בעיני ה' (פראכט דעס אללהעררן). ובמכדרשב"י (ויקרא י"ג ב') אם שכחנו שם אלהינו, דא היא אורייתא דאיהי שם אלהינו. ולסבת גודל יקרת ערכה, החיוב עליכם לתת גדולה ותודה לאלהי' אשר נתן לכם דבר נחמד כזה. והנה (בברכות כ"א) אמרי' מנין לברכת התורה לפני' שנא' כי שם ה' אקרא וגו'. והוא כפשטי' לפי האמור, וע"ש בפירש"י. ובזה המקרא מחובר עם מה שלפניו. והנה בברכות (י"א ב') אמרי' דלמקרא לכ"ע צריך לברך בה"ת, ולמדרש ולמשנה ולתלמוד פליגי אי צריך לברך, אלמא דמקרא יותר חשוב מאינך, ובב"מ ספ"ב אמרי' העוסקים במקרא מדה ואינה מדה, במשנה מדה ונוטלין עלי' שכר, גמרא אין לך מדה גדולה מזו. דבאמת מסיק תלמודא התם דבימי רבי נשנית משנה זו, והטעם כמ"ש רש"י שם, משום שאז לא היו המשניות והתלמוד שגורים בפי כל שנתחדשו הלכות, וגם לפי שלא היו נכתבים והיו למדין ומשכחין, לכן דרשו להם שיתעסקו יותר במשנה ובתלמוד מבמקרא שהוא בכתב ולא שייך בי' שכחה כ"כ, משא"כ בדורות אחרונים שכבר הורגלו בגרסת המשניות והתלמוד וגם נתנו לכתוב, באמת כלם שוים הם, וכדאמרי' פ"ק דקדושין לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. ועיין בפני יהושע שם. ומ"מ הדבר צריך ביאור יותר: