הכתב והקבלה · בראשית · פרק 22 · פסוק 11

ויקרא מלאך ה'. העירו המפרשים איך שמע אברהם לקול המלאך בביטול מה שצוהו אלהים וכן אין המלאך רשאי לומר ולא חשכת ממני כמ"ב אלא ממנו בנסתר, ואיך אמר לבסוף עקב אשר שמעת בקולי, שאיני ראוי אלא לאלהים המצוה, וראיתי לרבותינו (ריש ויקרא רבה) שאמרו ויקרא מלאך ה' אל אברהם, המלאך קורא והדבור מדבר יעו"ש, נראה דעתם כי האמירה היתה מפי הקדוש ברוך הוא, והמלאך לא קרא אלא את שם אברהם לעוררו אל שמיעת הדבור שיבא אליו מפי הקב"ה: והרב"ח אמר כי אין המלאך הזה מן הנפרדים רק מן הנטיעות אשר אין להפריד ולקצץ בהם, והוא המלאך הגדול שבקרבו ה' והוא האדון אשר בו הרחמים, ע"ש; והנה למה שלמדונו רבותינו שהוא ית' נקרא ג"כ בשם מלאך, והוא נגזר משם מלאכה להיותו ית' כביכול פעל במלאכות הבריאה (כמ"ש בויחי בהמלאך הגואל), א"כ גם כאן יש לפרש מלאך ה' מלאך שהוא ה', כמו שני שמות ה' אלהים שפירושו ה' שהוא אלהים (כמ"ש רש"י בואתחנן שמע ישראל ה"א), ואף ששם מלאך כאן הוא פתוח אינו יורה על סמיכות יחס הקנין אבל הוא סמיכות מדומה ר"ל נראה מורה יחס ואיננו רק שם אחד מורכב, כענין חכם לב, גדל כח, שהשם אחד מגביל השם השני בפרטות יותר ליתרון ביאור וכבר יבאו שני שמות שמושגם אחד לחזק הענין כמו ירק עשב, קל מהרה, מלאכת העבודה, ותרגומו (דער אללווירקער, אללהערר):

אברהם אברהם. היתה נפשו דבוקה באהבת רצון קונו, עד שכל מחשבתו וכל רעיונותיו היו טרודים כ"כ באהבה עזה בקיום מצוה זו, עד שלא נשמע לאזניו קריאת שמו בפעם ראשונה, רק אחר קריאה שניה נתעורר לשמוע (רמ"א:)