הכתב והקבלה · בראשית · פרק 18 · פסוק 5

אחר תעברו כי על כן עברתם. כתב רי"א לשון כי על כן יורה על הסבה, ולא נצטרך לדוחק המפרשים לאמר שהוא כמו על אשר, כי בכ"מ לשון על כן יורה לשון סבה כמו על כן לא יאכלו, על כן באה אלינו, והמכוון כאן לתת טעם וסבה על מה שאמר אחר תעבורו, וירצה מה שאמרתי אחר תעבורו אין זה מדרך הכילות להתנות עם האורח לילך מיד אחר האכילה, אבל אינו כ"א להיותי יודע שדעתכם לא לשבת פה, כ"א ללכת לדרככם וזהו כי ע"כ עברתם, עכ"ד. ולדעתי לשון אחר תעבורו הוראתו סבה וכמלת יען (ווייל, נאכדעם) כמו אחרי הודיע א' אותך, אחרי אשר הטמאה, ונותן בזה סבה וטעם לאכילתם אצלו, יען שאתם עוברי דרך ומן הצורך לכם לחזק כחכם אל הדרך באכילה; ותרגומו (דא איהר דאָך רייזעט), והוסיף עוד לתת טעם וסבה לאורחיו בל ימנעו סעודתם אצלו, לפי שכעת היא סעודת הצהרים, הזמן המיועד לאכול, וזה המכוון במ"ש כי על כן עברתם, מלת כן באורה כמו כן דברת (שמות י"ד) שפי' יפה ובזמנו דברת, וכמו ולא יכין לדבר כן (שופטים י״ב:ו׳) כראוי וכצורך, ולא מצאו להם כן (שם כ"א) לשון הכנה והזמנה, משרש כן (רעכטע, שיקליכע צייט), וכתיב"ע בגין כדין באישון שירותא אזדמנתון. ורבותינו (באגדה ע"פ זה) אמרו הייתם מזומנים לבוא אצלי, והוא קרוב לדברינו:

כן תעשה. המפרשים יעוררו על לשון תעשה נכח ויותר היה להם לומר נעשה מ"ב, ונ"ל שמדרך ארץ אמרו כן, כי בעה"ב המכניס אורחים לביתו ומכבדם במאכל ומשתה מראה להם עי"ז פנים יפות להורות להם שמתכבד ביקרת האורחים וכאילו הוא מקבל כבוד מהם במה שהם מכבדים אותו לבוא להתלונן בצל קורותיו וליהנות משלו, ואף שהאמת היא כן בלב בעה"ב מ"מ אין מהראוי להאורח המכובד מבעה"ב להראות בדבוריו ובמעשיו שדעתו כדעת בעה"ב כאילו הוא ינחיל כבוד אליו במה שמסתופף בצלו, כי אם אמנם ההפך מראה לו שישמח ויתכבד במה שיכבדהו בעה"ב ויתר שאת לו במה שיכניסוהו לביתו לשאת משאת עול האורח עליו והוא הוא המקבל כבוד מבעה"ב ולא כאשר ידמה בעה"ב, ולזה אחרי הראות אברהם להם גודל השתדלותו עמהם לסעוד אצלו והראה להם שמחת לבבו אם ימלאו רצונו, הנה אם היו משיבים על דבריו לשון כן נעשה, היה הנראה ממשמעות דבורם שכוונתם ג"כ ככוונתו, שאברהם הוא המקבל כבוד מהם, לכן אמרו תעשה נכחי ויורו בזה כי כל השתדלותו עמהם נוחה עליהם והיא לכבודם ותפארתם: