הכתב והקבלה · בראשית · פרק 25 · פסוק 28

כי ציד בפיו. א"ת ארי מצידי הוי אכיל, ולרבותינו שהיה עשו מרמה את אביו והתראה לפניו לאיש נקי כפים (ערש"י), וראה לפרש מלת ציד עד"ז, כי הוראת צידו מענין צד, אשר יורה על הצדידה והנטייה מכנגד פנים (רש"י ע"פ ואשר לא צדה), והושאל לכל פעולות הנעשות בתחבולה, כי כל הרוצה להשלים איזה דבר בחשאי שלא יתודע לזולתו, הוא בא עליו מן הצד כמלאכת הציידים אשר בתחבולות מרמה יארבו על החיות, לכן נקרא פועל הצידה ציד, וכלי המלחמה מצודה, ופעל הרמי' בכללה ואשר לא צדה, או השליך עליו בצדי' והוא הגורם לזולתו נזק מן הצד בכדי שלא יתגלה מי הוא המסבב הנזק. וישמש פעל זה גם על ההשתדלות בתחבולת מרמה לקשור נפש זולתו אל רצונו ודעתו, כמו לצודד נפשות (יחזקאל י"ז), ומזה ואשת איש נפש יקרה תצוד. ויהיה לפי"ז ציד הנאמר פה חוזר על יצחק ר"ל שהיה יצחק נצוד ע"י דבורי עשו, ובי"ת בפיו כמו בי"ת הכלי והסבוב (ער וואר געטיישט דורך דעססען רעדען), ויבע"ת ארום מלו רמיותא בפומי' והוא יותר נכון, וכן הראב"ע פי' יודע ציד, לעולם מלא מרמות כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו, ויעקב הפך עשו כי היה איש תם שאינו יודע לרמות וכמ"ש רש"י: ולדבריהם אלה תתיישב דעתנו ממה שיקשה להמפרשים סבת אהבת יצחק לעשו, ויאמרו שהיתה אהבת התועלת שהיה אוכל מצידו, ואין זה נכון, אבל סבת נטייתו אליו היתה מחלקת אמרי פי עשו, וזהו שגילתה התורה ויאהב יצחק כי צַיִד, שהאהבה היתה מסבת מרמה, ודע כי ציד הוא שם דבר לא תאר לאיש, כי התאר צַיָד בדגשות היו"ד וקמוץ ומלרע: