הכתב והקבלה · בראשית · פרק 25 · פסוק 27

ישב אהלים. תרגם אונקלוס משמש בית אולפנא, וכתיב"ע והוסיף עוד תבע אולפן מן קדם ה', וכן איתא (במדרש רבה) בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר: יראה דלא ניחא להו לפרש כפירוש הראב"ע והרשב"ם מענין יושב אוהל ומקנה, כי מה לו להודיענו שהיה יעקב רועה את צאן אביו, גם אין לענין זה הצטרפות עם מה שהודיענו ממנו שהיה איש תם שהיא מדה ממעלה נפשית, לכן פי' גם מלת יושב אוהלים לענין מעלה נפשית שהיה משתדל בלמודי ה'. ויראה שאין כוונתם להוסיף על לשון המקרא כאלו אמר קרא יושב אוהלי תורה וחכמה, כי באמת יש לכווין כוונה זו במלת אוהל עצמו, כי שרש אוהל הוראתו גם ענין אור, כמו עד ירח ולא יאהיל (איוב כ״ה:ה׳) דתרגומו ולא ינהיר, וכן לשמש שם אהל בהם מתורגם שם אהל לשון זהרורית האור ע"ש. (יראה מדעת המתרגם שם שהשמש מקבלת אורה מאור אחר שממעל לה או מהמקיפה סביב כדעת מקצת מחקרים האחרונים, וכ"א במכדרשב"י (בראשית ט"ו ע"ג) שמשא לא נהירותא דיליה הוא אלא אתמשך חד חוטא דזיוויא דנהיר לשמשא. ועי' רש"י (איוב כ״ח:י״א-י״ב) ותעלומה יוציא אור). והתורה והחכמה נמשלה לאור כמשאה"כ כי נר מצוה ותורה אור, כי כמו שאור הגשמים מאיר לגופות שעל ידו אנו מבדילין בין דבר לדבר ובהעדרו לא יראו המוחשים, ויורה דרך לבני אדם ללכת בם, ככה התורה והחכמה תחלק אורה להנפש להזריח בה הידיעות ותבנית הנמצאות, להבדיל בין האמת והשקר, ובין הטוב והרע. וכמו שהאור כל חיי הגופות תלויים בו ואם יחדל אורו מכל וכל יגוע כל בשר יחדיו, ככה אור התורה והחכמה חיי הנפש תלויים בה והנלוז ממנה הולך בחשך ואין לו חיי הנפש, וכמאמר יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך; ובאמרו יושב אוהלים ענינו התמיד שקידתו בענינים המחלקים אור לנפשו, ומלת יושב ענינו עכבה והמתנה כמו ימים רבים תשבו לי (הושע ג׳:ג׳), (בלייבע מיר, ווידמע דיך מיר אלליין), ותרגום יושב אוהלים (ווידמעטע זיך דעם הייזליכען שטודיום). ומלת אהל ישמש גם על דירת קבע כמו והלכת לאהליך, אם אבא באהל ביתי (תהילים קל״ב:ג׳) וישב עליו באמת באהל דוד (ישעיהו ט״ז:ה׳), שכל אלה בתים קבועים במקומם:

איש תם. באברהם כתיב והיה תמים. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה איש תם, אמאי איקרי איש תם בגין דלא אשתאיר ביה פסולת כלל, (מכדרשב"י שלח לך קס"ז):