לזרא. חשק תאות הבשר ישוב לכם למיאוס גדול, לכן נכתבה מלת לזרא באל"ף להפלגת המיאוס, כי כל תיבה שצריכה להכתב בה"א ונכתבה באל"ף הכוונה להפליג הדבר, כמו קראן לי מרא (רות) שמשפטו בה"א ואמרה מרא באל"ף להפליג המרירות וזהו כי המר לי מאד, וכן ויצא בחמא גדולה להשמיד (דניאל י״א:מ״ד) שנכתב בחמא באל"ף להגדיל החמה, וכן כאן לזרא באל"ף להגדיל המיאוס, וז"ש עד אשר יצא מאפכם (רב"ח). עמ"ש בויתרו ה"א אל קנא, אמנם א"ת לזרא, לתקלא, מענין ויהודה את מזורו (הושע ה׳:י״ג), ולא יגהה מכם מזור (שם), לחמך ישימו מזור (עובדיה א׳:ז׳) דתרגומו תקלא, מכאוב, וזה מסכים יותר אל העונש שהגיע אליהם מאכילה זו, כמ"ש בספרי, מכילתא, שהיו מצטערים ומתמצין בו על מטותיהן על שיצא נשמתם, כמ"ש רש"י, וכעדות הכתוב (לקמן ל"ג) ויך בעם מכה רבה. אמנם בלשון ערבי ישמשו לשון זר על השיקוץ והתיעוב (עקעל), ומסכים לדברי רב"ח:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · במדבר · פרק 11 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e