הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 9

והעברת שופר וגו', תעבירו שופר. תיב"ע ותעבר קל שופר, תעברון קל שופר, אין יב"ע מוסיף מלת קול על לשון המקרא, כי כן הוא המובן במקרא עצמו, כי מלת שופר ישמש על הכלי ועל הקול הנשמע ממנו, כמ"ש ביתרו (י"ט ט"ז) והרבה שמות ישמשו על הפועל ועל הפעולה, ע"ש. וכן נר ישמש על האור האחוז במאור (ליכט) להעלות נר תמיד וישמש על הכלי שהשמן והפתילה והמאור בו (לאמפע) ועשית נרותיה שבעה. ולפי"ז אפשר אם ברך קודם התקיעות לשמוע שופר יצא, כי משמועותו חול שופר:

שופר תרועה. מלת תרועה ראוי להיות נסמך למלת שופר ולומר תרועת שופר, כי לא תאמר שופר קול רק קול שופר; אמנם מצאנו דומים לזה כמ"ש (בראשית לנפש חיה), ולרבותינו יפרוש כבלתי נסמך, כאלו אמר והעברת שופר והעברת תרועה, עי' ת"כ ותלמוד; אמנם במכדרשב"י (אמור דף צ"ב ב'), שופר תרועה אמאי ? אלא שופר דמתבר שלשלאין דמתבר שלטנותא מכל עבדין וכו' לאחזאה חירו בכלא, פי' תרועה מן תרועם בשבט ברזל, ובזה שם שופר נסמך אל שם תרועה כראוי, שופר תרועה (ענטלאססונגס פאָזוינע), והוא נכון מאד לפי הענין, העבדים נפטרים לביתם, כי נשבר עול שעבוד האדון מעליהם, וכן השדות; ואפשר לפרש שם תרועה מן ותרועת מלך בו, וירא פניו בתרועה (איוב ל״ג:כ״ו), שפי' ענין ריעות וחברה, כי שנת היובל היא שנת של חירות וקריאת דרור לכל יושבי הארץ, שנה של שמחה לעשירים ולעניים לבעלי אחוזה ולעבדים כי אין בו עבודת אדמה לא זריעה ולא קצירה, אבל כולם יתענגו זה עם זה בחברת מרעים, ויתורגם שופר תרועה (געזעלליגקייטס פאָזוינע):