הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 21 · פסוק 11

ועל וגו'. באהל המת (רש"י מרבותינו), מלת על דומה לשרש פנים ולשרש בית אשר יורו על התוך הפך החיצון, ואל הקדש פנימה, מבית ומחוץ תצפנו, וכן יורה מלת על, תוכיות הדבר ופנימיותו (דאס איננערע), כמו נגינותי ננגן על בית ה' (ישעיהו ל״ח:כ׳) בתוך בית ה', והושבתים על בתיהם לבטח (הושע י״א:י״א) בתוך בתיהם, ושמת אותם על סל אחד, בתוך סל, והוא חלל הפנימי, וכמו שיורה שם בית על בנין המחיצות המיוחד לדירה (הויז) כי תבנה בית, וכן יורה שם פנימי על הבית המיוחד לדירה כמו כל כבודה בת מלך פנימה, ר"ל כל כבודה לשבת בית מקום המוצנע לא להתהלך קרב חוצות, ככה מלת על יורה כאן על הבית והאהל ע"ש תוכיותם ופנימיותם המוקף במחיצות, (ולפי"ז יתכן ששם עלי' שע"ג הבית איננו מצד שעולין אליו לבד כ"א גם מצד תוכיות מחיצותיו ופנימיותיו החללי), אמנם לא אמר כאן בית או אהל, כי טומאת מת איננו מצד מחיצות הבית והאהל הצדדיים כ"א מצד דבר המאהיל מלמעלה, לכן בחר בלשון על להורות על התוכיות שבין מעלה ומטה לבד. וע"כ קרא משתעי מאהל המת, מדאמר לא יבא, ואין ביאה אלא במקום שיש בו תוך כאהל בית ומערה, והזהיר בזה שלא יבא באהל אף על פי שאינו נוגע במת:

נפשות מת. דם מן המת (רש"י מרז"ל), וקרא את הדם בשם נפש ממש"כ כי הדם הוא הנפש, ולזה ישמשו המקראות לשון שפיכה בשם נפש אף דלא שייכה ביה, כמו תשתפך עלי נפשי' וטעמו תשתפך עלי דמי (לעבענסבלוט); והמכוון בועל נפשות מת לא יבא, לא יבא תחת דבר אשר מעל לדם מן המת, כי הדם חשוב כמת עצמו לענין טומאת אהל, וברביעית דם תלויה נפשו של אדם: