הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 23 · פסוק 43

כי בסכות הושבתי. הם ענני הכבוד מפני שהיו מהלכים בעמוד ענן כדכתיב לא ימיש עמוד הענן לפני העם, והוא הנכון ע"ד הפשט, כי צוה שידעו הדורות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא, ששכן אותם בענני כבודו בסוכה, כענין שנאמר וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה וסוכה תהיה לצל יומם מחרב, ומפני שכבר פי' שבענן ה' עליהם יומם' אמר סתם כי בסכות הושבתי, שעשיתי להם ענני כבוד סכות להגן עליהם (רמב"ן), ואף שענני הכבוד היו לתועלת נסיעתם ללכת יומם ולילה לנחותם הדרך, אמר הושבתי, להורות על תועליות ענני הכבוד, שהגביה כל הנמוך, והשפיל כל הגבוה, והיה מכה נחשים ועקרבים לפניהם, מכבד ומרבץ לפניהם (כדאיתא במכילתא ר"פ בשלח), כי שרש ישב יורה גם על המנוחה והשקיטה, כמ"ש (שופטים ה׳:ט״ז) למה ישבת בין המשפתים לשמוע שריקות עדרים, שהוא דרך מליצה לצייר את הרועה יושב שוקט ובוטח בין עדרים, מתענג בשריקתם, ולא ישים לב על כל הנעשה חוצה לו, וראובן שהיה לו מקנה רב ישב לו בביתו לרעות צאנו מבלי שום לב על המלחמה שיש לישראל באויביו, וכן (זכריה י״ב:ו׳) וישבה עוד ירושלים, (שם י"ד), וישבה תחתיה, כאשר ישב המלך בביתו (שמואל ב ז׳:א׳), שכולם על המנוחה והשקיטה, ומשרש שוב, נפשי ישובב, ישובו יושבי בצלו (והנחים והחסרים משותפים בעיקר הוראתם לבעלי שרשי אותיות שתים, [אין שירמענדען דעקקען זעטצע] - והמקום שהתחילו בו ענני כבוד לשכון על ישראל הוא סכות, כמ"ש ויסעו בנ"י מרעמסס סכותה, ועז"א ר"ע שם במכילתא אין סכות אלא ענני הכבוד, וכתרגום יב"ע שם ונטלו בנ"י מן פלוסין לסכות תמן אתחפיאו שבעת ענני יקרא, וקרוב לומר ששינה כאן לכתוב בסכות מלא וא"ו, להורות גם על מקום התחלת ענני יקר (כי שם מקום סכות הוא מלא וי"ו, יהושע י"ג כ"ז, ובוישלח ל"ג י"ז ויעקב נסע סכתה קרא שם המקום סכות, הוא מלא וי"ו עפ"י המסורה, וע"ז רמז הפייטן ביום ב' דסכות, רִגֵל גביר אחים וסע פעמים סכותה, ומארמי ושעיר בעדו סכות, בכן חניטיו סעו ראשית סכותה, ושבעת חזיזי משי עלימו סכת), ולזה הפסיק בעל הטעמים להטעים כי בסכות בטעם רביעי, אף שהיה ראוי במהפך כדי לחברו עם הושבתי - והמפרשים יאמרו בטעם המקרא בזה, שנצטוינו ביום חמשה עשר לחודש השביעי שהוא זמן התחלת ימי הגשם והקור לצאת מבית קבע שישבנו בה כל השנה, לשבת בסוכה שהיא דירת ארעי תחת אויר השמים, הפך מה שעושים אז כל בני אדם, שהמה נאספים מן השדות אל הבתים, כ"ז בא להודיענו שהמכוון ממנו ית' עם בנ"י, שכל אחד מהם יכיר שנפשו הרוחנית מעל השמים כבודה, ושם לה דירת קבע, ולא בא לעה"ז כ"א להיות לה פה דירת עראי, להכין לה מכל מאכל אשר יאכל בעולם העליון כאשר תשוב דירתה הקבועה לה, ובזה יתן הישראלי אל לבו לאמר. כל הימים אשר אנכי עומד על הארץ אינני כ"א כהולך דרך, לא אשית לבי אם מעט ואם הרבה אוכל ואשתה פה ממאכלי תענוגי הזמן, אם יעשר או יחסר חילי, אם אתנה לבישי שק או מרבדים ארבד ערשי, הלא כל ימי עולם הזה אינני כ"א כאורח נוטה ללון, ודירתי דירת עראי, יעבור עלי מה, הלא אל משכנות מבטחים ומנוחות שאננות אני הולך, ושם בעולם העליון ביתי המיועד לי, שם ארוה דודים ואעלס שמחה. וזהו תכלית כל התורה כולה, אשר לתכליתה הוציאנו ית' ממצרים, כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו', ודומה לזה אמרה תורה על הארץ שלא תמכר לצמיתות כי גרים ותושבים אתם עמדי (לקמן כ"ה כ"ג), ועל כוונה זו רומזת ג"כ מצות השמטה והיובל; ולביאור זה מכוון לשון למען ידעו דאמר קרא, דלפירושים האחרים היה ראוי לומר למען יזכרו; ואמר הגר"א מה שהקשו למה אנחנו עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד הקף ענני הכבוד היה ראוי לעשות בניסן, כי בניסן היה תחלת הקף עננים, אבל נראה לפי כשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביוה"כ, ובמחרת יוה"כ ויקהל משה וציוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א לתשרי, וכתיב והעם הביאו בבקר בבקר עוד ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובט"ו התחילו לעשות, ואז חזרו ענני כבוד, ולכך אנו עושין סכות בט"ו בתשרי:

בסכות הושבתי. ענני כבוד (רש"י) מת"כ אליבא דר"ע, דלא כר"א דאמר סכות ממש, ומפני שמלת הושבתי מורה על פועל אלהי שהם ענני כבוד, לא על פועל אנושי דא"כ כי בסכות ישבו אבותיכם מבעי לי' למימר, לכן בחר רש"י בדברי ר"ע (כ"כ הרא"ם) ובספרי פרשת בהעלותך חשב שבעה ענני כבוד, ד' עננים מארבע רוחותיהן ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד מלפניהם. וכתב הרא"ם שם לא ידעתי מה פירוש אחד מלמטה דקאמר שמורה שענן אחד היה להם למטה מרגליהם, ואם הדבר כן מדוע לא צותה התורה לעשות בסוכה אחד מלמעלה ואחד מלמטה וד' מארבע רוחותיה, מאחר שהסוכה אינה אלא דוגמת העננים שהיו מסבבים את ישראל מלמעלה ומלמטה ומד' רוחותיהן, ע"כ. ולמאי דקי"ל וסוכה תהיה לצל שצריך להיות מיצל תחתיו, וכשחמה מרובה מצלתה למטה פסולה, ואינה כשרה אלא כשלמטה צלתה מרובה מחמתה (עי' טור סי' תרל"א דעת בעה"ע) אם כן הכשר סוכה תלוי בצל שלמטה, ושפיר הוי דומי' דענני כבוד. ובילקוט ס"פ פקודי, ויכס הענן את אהל מועד, זה אחד מענני כבוד ששימשו את ישראל במדבר ארבעים שנה אחד בימינם ואחד בשמאלם אחד מלפניהם ואחד מאחריהם ואחד למעלה מהם וענן שכינה ביניהם ועמוד ענן נוסע לפניהם משפיל לפניהם את הגבוה ומגבי להם את השפל והורג נחשים ועקרבים ושורף קוצים וברקנים ומדריכם בדרך ישרה, וענן שכינה שורה באהל, ע"כ. מבואר בזה כי אחד מלמטה שאמר הספרי אינו תחת כפות רגליהם כ"א הענן שהיה באהל ביניהם, וזה נקרא מלמטה נגד הענן שעליהם מלמעלה, הנה נגד זה מה שביניהם נעשה דוגמתו בקיום מצות ישיבה בחלל הסוכה שבין הדפנות. ובזה נתיישב גם מה שתמה הרב בעל צדה לדרך שם בבהעלותך, כיון שהיה ענן אחד למטה, אם כן למה אמרי' דשעיר עזים אחד לחטאת היה לכפר על קבר התהום, הלא הענן היה מפסיק וליכא למיחש כלל מפני קבר התהום (ערש"י פ' נשא). ולמ"ש דמלמטה דספרי הוא מה שביניהם דבילקוט, אין מקום לתמיהתו. ועוד תמה הרב בצד"ל שם, על מה שאמר הספרי דענן שלפניהם היה מנמיך את הגבוה וכו', ובר"פ הרואה אמר תלמודא דארון הוי מסגי קמייהו דישראל דהוה מנמיך טורי' מקיימהו, ע"ש. ונ"ל דמצינו לרבותינו שמייחסים את אשר לארון גם לענן, שהכתוב ייחס לארון מלחמתם של ישראל, ככתוב ובנסוע הארון יפוצו אויביך וינוסו משנאיך, ובספרי ייחסו זה לענן, כדאיתא כאן בספרי עמוד הענן שהיה עושה מלחמה, ע"ש. הכתוב אומר וארון ברית ה' נוסע לפניהם, ובספרי אמרו אחד מהעננים היה נוסע לפניהם. נראה שהארון והענן תרווייהו כחדא אתחשבו: