הכתב והקבלה · דברים · פרק 13 · פסוק 6

דבר סרה. המדיח אין כוונתו לכפור במציאותו ית', כי הוא מודה בעלת העלות ושהכל נמשך ממנו, ורק מצד גודל ערכו ית' וקוטן פחת ערך בני אדם יאמר לבחור באמצעיים, כדעה המשובשת שבע"א שהעובד אותו ית' בלתי אמצעי הוא ממרה בכבודו, כי לרוממותו ית' לבלי תכלית אין כבודו להשגיח במעשי האדם השפל, אבל הוא ממיר השגחתו מהם לפחיתות ערכם. וזהו דבר סרה, ר"ל דבור הכולל ענין הסרת השגחת הש"י מעולם השפל. לכן אמר אח"ז המוציאך והפודך, שבזה התפרסם השגחתו בעולם ובמעשי אדם, וכמ"ש למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. ולהמפרשים כוונה אחרת במלת סרה, קשה, מלת על, והיה יותר ראוי אות מ"ם הריחוק:

המוציא וגו' והפודך. כי שתי גאולות היו ביציאת מצרים, א' בלילה והיא התחלת הגאולה שאמר משה לפרעה בלילה אם תרצה להפטר מן המכה אמור לישראל בני חורין אתם, הב' למחרת בעצם היום יצאו ממצרים ביד רמה. ועל גאולת הלילה היה פדיון של ישראל ממכת בכורות כמ"ש כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת, וגאולה של יום היה ביד רמה בחזקה לכן אמר המוציא והיה בעל כרחם. והפודך היא גאולת לילה שנתנו פדיון (הגר"א). ונ"ל כי לשון פדה כאן לא יתכן לפרשו ענין פטור וחפשות השיעבוד (פרייא) כענין ופדויי ה' ישובון, כי זה כבר מובן במלת הוציאך והיינו חפשית השיעבוד, אבל ענינו כאן נקיון התשלומין (אויסלעזען) כענין בכור בניך תפדה, ופדה בערכך, שהוא נתינת מחיר כסף בעבור הפטור מן החוב המוטל עליו, והנה המצרים היה חוב מוטל עליהם לשלם לישראל שכר עבודתם זה שנים רבות, והסב הוא ית' לתת חן עם ישראל בעיני מצרים לתת להם כסף וזהב ושמלות, ובנתינה זו נפטרו המצרים מן חוב תשלום שכר העבודה שהיה מוטל עליהם (עמ"ש בוינצלו את מצרים) הנה להיות שנתינת הרכוש הזה היה כסף מחיר שכר עבודתם שפיר נקרא פדיון כי בזה נפטרו המצרים מחוב התשלומין (לעזעגעלד) ע"ז אמר והפודך מבית עבודתם, כלומר ממנו ית' היתה נסבה להטות לבב המצרים שהיו משעבדים את ישראל לעבודתם (בית עבדים) שיתנו לך רכוש גדול להיותו פדיון ומחיר על שכר עבודתם (ער פערשאפטע דיר אויס דעם הויזע דער שקלאווערייא, איין לעזעגעלד), ואות ך' הכנוי שבמלת והפודך אינו לפי"ז להוראת סימן הפעול במקום מלת אותך, אבל הוא ליחס הגבול שאלי' כמו ארץ הנגב נתתני (יהושע ט״ו:י״ט) כלומר נתת לי. ולא יכלו דברו לשלום, ר"ל דבר אליו, וכמו היקרך דברי (בהעלותך י"א כ"ג) היקרה לך ובן והטיבך (נצבים ל' ה') תרגומו ויוטב לך וכן והותיר (שם ט') פרשוהו יתן לך יתרון כן הפודך כמו הפודה לך כלומר שנתן לך פדיון. וסמוכים לפירוש זה תמצא (לקמן ט"ו ט"ו) בהענקה: