הכתב והקבלה · דברים · פרק 21 · פסוק 22

כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת. הוא מ"ע להמית את האיש אשר יהיה בו משפט מות, יאמר חטא משפט מות, חטא הוא שוגג ואיך יהיה משפט מות, גם היה לו לומר כי יעשה איש, מה כי יהיה באיש, אמנם באורו הוא אם נעשה לו משפט מות חטא כלומר שוגג, כגון שעשה תשובה. כשמוציאין אותו למיתה הוא צועק ומתחרט על העבר ולא יעשה עוד, ותשובתו מיראה שנעשה לו הזדונות כשגגות, מ"מ אמרה תורה והומת, כמ"ש (מכות י"ג) חייבי כריתות אם עשו תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין להם, חייבי מיתות ב"ד אם עשו תשובה אין ב"ד שלמטה מוחלין להם, לכן לא אמר כי יעשה רק כי יהיה בחיש, ור"ל שיהיה בו רק קצת מחטאו אשר עשה, שנעשה מזדונו שוגג (הגר"א). והנה רש"י כתב כל הנסקלין נתלין, דברי יחיד הם והלכה כדברי חכמים אינו נתלה אלא המגדף והעובד אלילים (רמב"ן) ולשון חטא דקרא צריך ביאור, הלא אין לך עון ופשע גדול משתי אלה, ויתכן כי שם חטא עיקר הוראתו חסרון והעדר, כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים כלומר מחוסר ונעדר מכל טוב, וישמש חטא על דבר הנעשה בשוגג, כי נעשה מחסרון והעדר השגחה הראוי'. וישמש חטא על כל מבטל קיום מ"ע, כמ"ש הגר"א משלי ה' כ"ב ובחבלי חטאתו יתמך, והוא העדר וחסרון קיום חיובו לעשות. ונקרא כאן הגדוף בשם חטא, כלומר העדר כבוד העליון ית'. ומשום כבוד אלהים הסתיר קרא כן ענין הגדוף, לפי"ז מלת יהיה ענין ישות ומציאות דבר כענין ויהי בימים ההם, ובי"ת באיש כסבה גורמת כמו איש בחטאו ימות בסבת חטאו. והטעם בסבת איש יהיה חטא, כלומר העדר כבוד שמים נהיה מסבת דבורו של איש, עי' לקמן כ"ב כ"ו אין לנערה חטא מות: