הכתב והקבלה · בראשית · פרק 6 · פסוק 4

הנפלים. תאר לאנשים המופלאים בגובה קומתם ויוצאים מדרך הטבעי (אויסגעפאללען גראָסס) כי כל דבר מובדל היוצא חוץ לטבע הרי הוא כאילו נפל מכלל הסדר הטבעי המתפשט על כל המציאות הטבעי, וכן יאמר האשכנזי על כל דבר נפלא (איינע אויסגעפאללנע זאכע) רש"פ. ויתכן כדעת המפרשים כי הנולדים מאדם וחוה היו מופלאים בגובה קומתם ובחוזק גופם, ותחלה היו מיוחדים לענינים רוחנים אלהים, והיו עובדים לאלהי אמת. והיו נקראים בני אלהים, ואחר זמן תעו אחרי אלילים והיו כומרים לאלהיהם. והם אשר גברה יד יצרם עליהם ויפרצו גדר העריות לקחת נשים מבעליהן בחמס, ואחר זמן הוסיפו סרה לעשות המזמתה לבוא אל בנות האדם גם דרך זנות. והולידו בנים מופלאים בגבהם וחזקם שנקראו נפילים:

אשר מעולם אנשי השם. גם אחר המבול כאשר ראו גבורים יזכירו אלה ויאמרו כבר היה גבורים כאלה בעולמים אשר לפנינו והיו אנשי שם בכל הדורות אחרי כן (רמב"ן) והנה תאר אנשי שם הוא תאר לאנשי מעלה שמסבת מעשיהם הנכוחים שם תפארתם מפורסם בעולם, ולא יניח הכתוב שם שהוא לשבח על רשעים כאלה, לזה אמרו רבותינו ברבה, בני נבל בני בלי שם ואת אמרת אנשי שם. אלא אנשים שנקבו בשמות ונמוחו כמ"ש רש"י, ולולי דבריהם הייתי מפרש מלת מעולם על כלל המציאות (וועלט) כמו הליכות עולם לו (חבקוק ג׳:ו׳) גם את העולם נתן בלבם. ומצוי הרבה בדברי רבותינו כאמרם סוף ברכות משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו מן העולם ועד העולם, ששני עולמות יש עה"ז ועה"ב, וטעם אשר מעולם אנשי שם, מפי המון עם שבעולם היו הרשעים האלה מתוארים אנשי שם כדרך ההמוניים שמצד פחיתות מדרגתם גם מעשה היותר מגונה בעיניהם הוא טוב וישר, הנה אנשי שם שהוא תאר לשבח הגנות בצדו, להודיע אף שהיו בני נבל בני בלי שם, מ"מ בני עה"ז ההמוניים הם אשר ייחסו להם שם המשובח והמפואר לקרותם אנשי שם. ומעולם כלומר מבני עולם כמו ותרעב כל ארץ, וכל הארץ באו, שטעמו עם הארץ. ובמכדרשב"י (כ"ה ב') אנשי שם. אינון דבנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ספר תורה ועטרה על רישי' ולא לשמא דהש"י, אלא למעבד לון שם: