הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 46

והתנחלתם. החזיקו בהם לנחלה לצורך בניכם אחריכם, ולא יתכן לפרש, הנחילום לבניכם, שאם כן היה לו לכתוב והנחלתם (רש"י); אמנם אונקלס ויב"ע תרגמו ותחסנון יתהון, פי' ההתפעל ליוצא, כמו וכל כלי עץ תתחטאו (מטות ל"א כ'), שהוא לראב"ע יוצא, וכן והתאויתם לכם, כי הגבול הוא הפעול, וכן והתנחלתם את הארץ (שם ל"ג כ"ד), והרבה דוגמים לזה (הזכרתים בוישב בויתנכלו אותו), היוצאים בבנין התפעל:

לעולם בהם תעבודו. אין לך בהם אלא עבודה בלבד (ב"מ ע"ג) לעבודה נתתיו ולא לבושה (נדה מ"ז) ומכאן שאין עבד כנעני יוצא ביובל, (פ"ק דקדושין):

לעולם בהם תעבודו. והוא מ"ע והמשחרר עבד כנעני שלו עובר בעשה זו ומי שהוא חצי עבד וחצי בן חורין. כתב הרב בטורי אבן (ריש חגיגה) ליכא עשה זו, דכיון שהוא חציו בן חורין שעובד א"ע יום אחד, אם כן אין בו עשה דלעולם ב"ת כיון דביומו הוא לעצמו ואין רשות רבו עליו, לכן אף בצד עבדות שלו אין בו משום עשה זו כיון דאי אפשר לקיים בו לעולם ב"ת, לכן כופין את רבו לשחררו דגבי דידיה ליכא עשה, וכה דברי הרשב"א בחי' לשבת בהא דאין אומרים לאדם חטא בשביל וכו', ולא זכיתי להבין לפירש זה קושיא דתלמודא (גטין ל"ח) בההיא אמתא דהוו קמעבדי בה איסורא דאמר אביי אי לאו דכל המשחרר עובר בעשה הוה כייפינן לשחררה, ומקשה ממעשה דחציה שפחה וחציה בת חורין דנהגו בה מנהג הפקר וכפו לשחררה. ומאי קושיא דשאני התם שאין בה עשה זו. אחר כך הראוני בתשובת בנין עולם סי' י"ב שדיבר מזה: