הכתב והקבלה · שמות · פרק 38 · פסוק 8

במראות הצובאות אשר צבאו. להמפרשים מלת צבא כאן ענין אסיפה וקבוץ, וטעם מראות הצובאות מראות הנשים הנקבצות, אשר צבאו כלומר אשר התאספו; ולדבריהם לשון קטיעא במקרא, כי לא הוזכר לא נשים, ולא לתכלית מה התאספו, אם להביא נדבותיהן אלה או להתפלל שמה (ערש"י ואונקלס); ונ"ל שמלת צבא כאן ענינו תפארת וקשוט הדר ויקר (פראכט, צירדע), כמו גאון כל צבי (ישעי' כ"ז), צבי תפארתו, (שם כ"ח) ומזה (ירמיהו ג׳:י״ט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים דתרגומו אחסנת תושבחת עממיא, ולזה נקרא מין איל ליפיו ולהדרו צבא, בצבאות או באילות השדה (גאצעללע) וכפי' (חולין ס') וכל צבאם, צביונם, לשון יופי כמ"ש התוס' שם. וקרוב לכוונה זו הונח עליו ית' שם צבאות, וכלשון מכדרשב"י (בראשית ד' ו') צבאות איהו אות הוא בכל חיילין דידיה רשים הוא ורב מכלא (אללעראויסגעצייכנעטסטע, אללער- פאָללקאָממענסטע), כי המראות היו מנחשת מזוקק מאד עד שיכלו הנשים לראות מתוכן את תמונתן, כאשר ישתמשו הנשים בכמו אלה להתקשט ולתקן ראשם, הנה לשיתרשמו בהם רשמי תמונות היותר דקות, היו צריכים להיות מנחשת קלל מלוטש ומזוקק מאד, וליוקר הדר תפארתם נקראו בשם מראות צובאות (גלאנצפאָללעשפיגעלן); ולהורות כי רק מנחושת המזוקק מאד נעשה הכיור עם כנו, ולא נתערב בו מנחושת אחר המקלקל תפארת מראיתו אמר במראות בבי"ת, כי אם אמר ממראות, הי' משמעותו ממקצתן (ע' רמ"ד); ואחר שנעשה הכיור עם כנו רק מנחשת המזוקק מאד, היו שני הכלים האלה ג"כ יקרים מאד בהוד תפארתם והיו לתכשיט גדול בפתח או"המ, ועז"א אשר צבאו פתח אוה"מ כלומר אשר היו ליפות ולהדר את פתח אה"מ (פערהערר- ליכטען דען איינגאנג), ובזה נתיישב לשון המקרא על מכונו. ומצאתי בשם רקנ"ט פ' ויקרא, שנעשה הכיור ממראות הצובאות כדי שהכהן המקריב קרבן נשים מסתכל בכיור ורואה בו פרצוף האשה המביאה כדי שלא יסיח דעתו מבעל הקרבן: