הכתב והקבלה · בראשית · פרק 42 · פסוק 27

אמתחתו. שקים הם הגדולים שבהם נושאים השבר, והאמתחת הוא שק קטן שבו נושאים המיתרים וכל כלי עבודת משאם, ובם משמרים כיסם עם הכסף, וליתר שמירה ישימום בשק הגדול. ונקרא אמתחת בעבור שהוא נמתח כאשר ימלאוהו. ובזה יתיישבו כל הפסוקים משקים ואמתחת המתנגדים (מ"ב), ול"נ שאמתחת הוא שק קטן שעוברי דרך תולים אותם בצוארי בהמה המגיע עד מתחת לפי', ובה ישימו המספוא, והבהמה אוכלת ממנה, והוא צורך גדול לעוברי דרך כדי שיוכלו להאכיל בהמתם בכל עת שירצו, גם במקום שלא ימצאו אבוס לבהמות, ובפרטות לחמורים צריכים לאמתחות כאלה, לפי שאין החמור אוכל מהנשאר ממין בהמה אחרת (כבשבת ק"מ) מקמי תורא לגבי חמרא לא שקלינן. ונקראו אמתחת ע"ש מתיחותו והתפשטותו מעל צוארי הבהמה. ולפי שהאמתחת הוא להספיא ממנו הבהמה (פוטטערזאקק), רגילים הם להטמינו בתוך השק הגדול שבו התבואה שממנו יקחו המספוא, וישימוהו באמתחת לתלותה בצוארי בהמה להאכילה. והנה אם הכסף היה נמצא בתוך שק התבואה לא היתה כ"כ מן התימה, לפי שהיו יכולים לדון שבשגיאה בא הכסף עם התבואה, בעת עסק שימת התבואה לתוך השק, אבל אחר שהכסף נמצא בתוך האמתחת שאין לבעלי התבואה עסק בו, מזה דנו בבירור גמור שבכונה הושב שם, לכן אמר הושב כספי, וגם הנה באמתחתי, לא בלבד שכספם בא לחזרה אף גם זאת שהוא מונח באמתחתי, ולכן לא אמר וירא את כספו באמתחתו כ"א הוסיף מלות "והנה הוא" להורות על הפלגת הדבר, חזרת הכסף והנחתו שלא במקום עסק בעלי התבואה: