הכתב והקבלה · דברים · פרק 10 · פסוק 12

מה ה"א שואל מעמך. המפרשים ישתדלו לבאר באיזה מין יראה יכוון בזה, אם המדרגה הקטנה שהוא יראת העונש ע"ד שאמר המשורר סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי (ע"ש רש"י), או יכוון בזה אל המדרגה הגדולה שהיא יראת המעלה הכבוד והרוממות (ע' במהרי"א), וחוקרי הלשון יבדילו בין לשונות של יראה המקושר עם מ"ם כמו ויראת מאלהיך, ובין המקושר במלת את כמו את ה"א תירא, המקושר עם מ"ם הודאתו יראת העונש, והמקושר עם את הודאתו יראת המעלה והרוממות; אמנם אחרי שמצאנו שאמר יעקב כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני, וכן כלב אמר אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם, ושאול אמר כי יראתי את העם ואשמע, שאין במשמעות מאמרים אלה כ"א יראת הנזק והעונש ומ"מ מקושר עם מלת את, ואין למניח הלשון לחלק בין היראה שבין אדם למקום ובין אדם לאדם; לכן נ"ל שהבדל יש בין התקשרות שם יראה עם שם אלהים לבין התקשרותו עם השם הנכבד הוי' ב"ה, יראה המקושרת עם שם אלהים תורה על יראת העונש, כי שם אלהים הוראתו מדת הדין ככתוב אלהים שופט זה ישפיל וגו', ויראה המקושרת עם הוי' ב"ה תורה על יראת המעלה והרוממות כפי הוראת השם הנכבד שהוא מדת רחמים ואהבה; ולזה כשידברו הכתובים בנביאים ואנשי מעלה יזכירו בהם תאר יראת ה' הנכבד, כמו ועובדיה היה ירא את ה', אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' ולחושבי שמו ותרגומו דמיקרין שמי', העובדים מבחינת כבוד שמו הגדול, אמנם באיוב שאמרו אליו איוב לא היה עובד כ"א במדרגה הקטנה מן היראה, אמר עליו הכתוב תם וישר וירא אלהים, וכן כשידברו הכתובים מאנשים אשר ממזג טבעם ומהרכבת יסודי גשמיותם, התאות הגופניות מתגברות עליהן ביותר ועי"ז יקשה עליהם מאד להגיע אל מדרגה הגדולה מן היראה דהיינו יראת הרוממות, לא הוזכר בהם כ"א תאר יראת אלהים, כמ"ש בסוף (קהלת) את האלהים ירא כי זה כל האדם כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט, לפי שהמאמר הוא ממדרגת האדם (שהוא ממזג טבעו נוטה יותר אל החומריות כמ"ש בבלק כי לא איש אל ויכזב ובן אדם וגו'), לכן יעץ אליו המדרגה הקטנה שהיא יראת העונש ועל מי שהוא מצד טבעו נוטה יותר אל הנפשית, והוא הנקרא בשם איש, אמר עליו, אשרי איש ירא את ה', כי זה מוכשר אל מדרגה יותר גדולה. וכן דוד להיות מזג טבעו נוטה אל החומריות, כעדות הכתוב עליו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי, נאמר עליו ויירא דוד את האלהים, ומה שאמר על אברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים עתה, אף שאברהם עלה למעלה ראש עד שנאמר עליו זרע אברהם אהבי, בכל זאת לא הזכיר בו יראת ה', לפי ששם הוי' ב"ה לא התפרסם כ"כ בעולם קודם משה, כמ"ש ושמי ה' לא נודעתי, וכל כוונתו ית' בעקדה לא היתה כ"א לפרסם מעלת אברהם לאנשי דורו כמ"ש המפרשים הגדולים (רש"י רשב"ם רס"ג והרמב"ם במורה) על מלת עתה ידעתי כמו והודעתי ולזה לא היה יכול להזכיר עליו תאר יראת השם כ"א יראת אלהים שהוא שם המפורסם יותר ביניהם אז; ולזה גם יוסף לא אמר ע"ע כ"א לשון את אלהים אני ירא, לפי שלא נתפרסם אז כ"כ השם הנכבד; והנה מצאנו בחמשה מקומות שדברה תורה ממצות שבין אדם לחברו שסיימה בהם ויראת מאלהיך, כמו אל תקלל חרש ויראת מאלהיך, מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך, ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך, לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך, ובכל אלה ארז"ל כל מקום שיש בו חסרון כיס נאמר בו ויראת מאלהיך, כי האדם מצד חומריותו נוח לו להתפתות לעבור על רצונו ית' מצד חמוד ממון, לכן הזכירה בענינים אלה יראת אלהי' לירא מן העונש המיועד; אמנם כשיראה מחוברת עם שתי השמות ה' אלהיך, כמו כאן וכדומה, המכוון בו שתי מדרגות היראה, יראת העונש ויראת הרוממות כי התורה מדברת לאנשים מחולפי המדרגות, לאדם שמזג טבעו החומרית תמנעהו מהגיע אל המדרגה הגדולה מן היראה, תצוה עליו עכ"פ המדרגה הקטנה והיא יראת האלהים, לאנשי מעלה שמצד חומריותם אין להם התנגדות כ"כ להתרומם בנפשותם אל מדרגה העליונה, תצוה עליהם יראת ה' הנכבד, כי לכל אחד לפי מדרגת מזגו תצוה עליו אופן היראה שהיא אליו קלת ההשגה, וז"ש רז"ל על מקרא שלפנינו אטו יראה מלתא זוטרתי היא, אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא, כי למה שמשה רבינו הסב דברו אל כללות האומה, אשר ביניהם בני אדם ממדרגות שונות, לכן הזכיר ב' מדרגות היראה, ליראה את ה"א יראת השם היא יראת הרוממות, ויראת אלהים היא יראת העונש, כי כל אחת ממדרגות יראות האלה נוחה וקלה להשיג ולהשתלם על ידה לפי ערך מדרגת האדם במזגו, כי לאדם שמבחינת תשוקותיו החומריות יש לו מונע גדול וקושי עצום להשגת יראת הרוממות, מצד יראת העונש נוח לו יותר להחליש כח חומריותיו להכניסם תחת עבודת יוצר ב"ה לבל יסוג אחור מלשמור מצותיו, אמנם לאיש שמצד מזג נובעו אין השגת קנין השלמות קשה עליו כ"כ, ומטבע נפשו ישקיף בעין שכלו בדברים השכלים האלהיים, לאיש אשר אלה לו נוח לו השגת יראת הרוממות (וכמ"ש הר"ן בדרשותיו), הנה הזכיר הכתוב לכל אחד אופן היראה שהיא מלתא זוטרתי אליו, לפי מדרגת וערך מזגו; ואין כאן מקום להאריך יותר בענין זה שצריך רחבת ידים:

ללכת בכל דרכיו וגו'. הם מדותיו ית', כמ"ש רז"ל מה הוא רחום אף אתה רחום וכו', ולעבוד את ה"א וגו' היא לדעת את ה' בכל דרכי', וכל מחשבות מעשיו יהיו פנויים אל דרך ה', כמ"ש בכל דרכיך דעהו, והיא עבודת ה' לדעת אותו בכל ענינים אף באכילה ושתי' ושאר דברים ההכרחיים (הגר"א); והרמב"ם בחמשי לשמנה פרקיו האריך בזה הענין בדברי טעם ודעת, וסיים שם וזה לשונו ודע שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמודה, לא ישיגוהו אלא מעט מזעיר ואחר הרגל גדול, וכשיזדמן מציאות האדם שזה ענינו, ר"ל שישמש כחות נפשו כולם וישים תכלית ידיעת הש"י לבד, ולא יעשה מעשה קטן או גדול ולא ידבר דבר ויסתכל בכל פועל ותנועה ויראה אם יבא אל התכלית ההוא ואז יעשהו, אני אומר שהוא למטה מן הנביאים, ע"ש. ובזה א"צ למה שנדחקו המפרשים לומר דמה שנאמר אח"ז לשמור את המצות וגו' הוא ביאור למה שקדם:

מה ה"א שואל מעמך וגו' לטוב לך. טעמו בכל אשר יצוה עליך ליראתו ולאהבתו לעבדו ולשמור מצותיו, הכי בכל אלה הוא שואל ומבקש לקבל דבר ממך, כי אם צדקת מה תתן לו, כי אמנם צוויו אליך אינם רק לדרוש טובתך, שבשמירתך את צוויו יגיע לך טובה שאין אחרי' עוד והוא חיים הנצחיים: