הכתב והקבלה · דברים · פרק 10 · פסוק 8

לשרתו ולברך בשמו. שם משרת המורה על השירות שהוא בענין מעולה ממדרגת העבד כ' הרש"פ, שיש לו מסתעפים שתים, לפעמים הוא מלשון יושר, והוא שמיישר מלאכת האדון ומביא הכל על מקומו ומכונו (פערוועזער), ומזה אמר (במדבר א׳:נ׳) המה ישאו את המשכן וגו' והם ישרתהו, ולפעמים יהיה שם משרת מלשון תשורה והבטה, שצריך שיהיה מצוי תמיד אצל אדוניו ולעמוד על מצפה לקבל מצותיו (אויפפאססער), ומזאת ההוראה יאמר והיה על אהרן לשרת, לשרת בקדש, לשרת להקטיר, את בגדי השרד לשרת בקדש, כלי השרת אשר ישרתו בם שבאותן הכלים הם עומדים מוכנים לשמש מה שיזדמן שהם מן השמושים, ולפעמים שם משרת לשון אשור וצעד (פערטרעטער) כי המשרת הוא כרגלי הבעלים ללכת למקום שהיו הבעלים צריכים ללכת לרגל כל מלאכה אשר לפניהם, הנה הוא משמש תחתיו עד שלא יצטרכו הבעלים שוב לטרוח, מזה נאמר (ראשית ל"ט) וישרת אותו ויפקדהו על ביתו, ושרת את אחיו (במדבר ח׳:ט׳), לפני העדה לשרתם (שם ט"ז) שהם במקום כל ישראל לשירות השם, יעמדו לפניהם לשרתם (יחזקאל מ״ד:י״א); ובתלמוד (נדרים ל"ה) מספקי הני כהני אי שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן נינהו, כלומר הכהן המקריב קרבן איש אם הוא שלוחו להולכה ולהביא אותו לשם, או אם הוא שליח ה' לקבלה שיקבל בשם ה' קרבנות המקריבים, כמו שמצויים בחצרות המלכים גזברים מקבלים בשביל המלך הדורונות הבאים, ונ"מ למודר הנאה מכהן, אמנם יצא להם זה הספק, כשיהי' ענין שרת מהוראת האשור והצעד במקום (פערטרעטונג), כי אם היה ענין שרת מהוראת הצפי' והבטה או מלשון הישרת העסק (פערוועזער, אויפפאססער), היו הכהנים שלוחי דידן בהכרח ולא שלוחי דרחמנא, כי בין שתהיה צורך גבוה בין שתהיה צורך הדיוט יהיה תמיד התכלית המבוקש ממנו תועלת הפועל העובד לא תועלת הנעבד כביכול, ובהכרח יהיו הכהנים אמנם שלוחינו ושלוחי ב"ד שיהיו עומדים ומצפים לקבל מאתנו פקודת משמרת הקרבנות ולהישיר עסקי השירות לטוב לנו, משא"כ בבחינת היות שם שרת מלשון צעד במקום, אז יפול הספק היטב אם הם שלוחי דידן ומשמשים תחתינו בעבודת המקדש לטוב לנו, או אם הם שלוחי דרחמנא לקבל במקומו ית' את זבחי בנ"י, וג"כ לטוב לנו שנחשב קבלת הכהן את הקרבן כאלו קבלו הש"י בעצמו, דוגמת ענין שאמרו הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים; וכבר עלה במסקנא (יומא י"ט, קדושין כ"ג) דשלוחי דרחמנא נינהו, וכ"פ הרמב"ם (בפ"ו מנדרים), וגם פשוטי המקראות מורים כן, שאמר (לקמן י"ז י"ח) אל הכהן העומד לשרת את ה' למומד לשרת בשם ה' ושרת בשם ה'. וכאן לשרתו ולברך בשמו, הנה הוא כמו שהמברך הוא שליח השם להולכה ולחלק הברכה לישראל כן המשרת הוא שלוחו ית' לקבל בשמו קרבנות המתברכים, דכמו דאקשינן ברכה לשירות (תענית כ"ו) כן יש לנו לאקושי שירות לברכה דאין היקש למחצה, אלא דבגמ' שם מסיק דהיקש זה אסמכתא בעלמא ולא יכולים למפשט מני', ואמר (יחזקאל מ״ד:י׳) על הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל וגו' והמה יעמדו לפניהם לשרתם, אמר לשרתם ולא לשרתני כאלו יהיו שלוחי הבעלים, כי אין חפץ ה' בשמושם להיותם אינם כשרים ואינם כ"א שלוחי הדיוט שיכול לשכור לו מאן דהו לשחוט במקומו, אבל אצל הכהנים הלוים בני צדוק הצדיקים אמר (שם) והמה יקרבו אל שלחני לשרתני, שיהיו שלוחי ה' גמורים להיותם כשרים ראויים לעבודת ה' באמת: