הכתב והקבלה · דברים · פרק 5 · פסוק 16

למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך. רבותינו (סוף חולין) יאמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא, לכן פי' יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ייטב לך בעולם שכולו טוב (ע"ש רש"א ח"א), והמליצה של אורך ימים תוכיח ע"ז (כמ"ש רנ"ו), כי מליצת אורך נופל על ימים לא על שנים, כי ימים בלשון עברי על הזמנים כמו כימי שכיר, כימי השמים על הארץ, ויש זמן ארוך ויש זמן קצר, ולא תפול מליצה זו על שנים, כי מלת שנה על שוב השמש בתקופתה על הנקודה שהתחילה בו להקיף. וכל השנים שוים שס"ה ימים ואיזה שעות, ואין בהם ארוך וקצר, וכיון שמשמעות ימים זמנים ארוכים והאי לא שייך בעוה"ז, שאם יזקן האדם יגיע לשבעים שנה או לשמונים, אלא ודאי בעולם שכולו ארוך. אמנם לדעת רבותינו יקשה מה הוא דמסיים קרא דילן על האדמה אשר וגו' ? וכל כמו שהעולם הגשמי הכלה הזמני, נקרא בשם תחת השמש, כמ"ש (קהלת א׳:ג׳) שיעמול תחת השמש דתרגומו בעלמא הדין, ככה נקרא העולם הרוחני הנצחי העליון, בשם על האדמה (איבעראירדיש), להיותו בגבהי מרומים מעל לארץ מתחת, וזהו מליצת למען יאריכון ימיך על האדמה לדעת רבותינו: ולהיות ששכר המע"ט אינם גמול רק חסד ממנו ית', כמ"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ולזה קראוהו רבותינו בשם מתן שכר כי השכר הוא בתורת מתנה, לכן אמר גם כאן אשר ה"א נותן לך. אמנם יתכן שהכתוב מדבר מן העולם שאחר התחי' שיש גם לגוף חלק בו וישיבתו בארץ החיים, והיא ארץ ישראל, כביחזקאל (כ"ו כ') ובירמי' (י"א י"ט) ארץ חיים תרגומם ארעא דישראל, וכ"א במכדרשב"י (וירא קט"ו א' ארץ ישראל איהו ארץ החיים: עמ"ש ס"פ נצבים: