הכתב והקבלה · במדבר · פרק 14 · פסוק 21

חי אני וימלא. פירשוהו לשון שבועה כשם שאני חי וכבודי מלא כל הארץ כך אקיים להם כי כל האנשים הרואים וגו'. אמנם לפי"ז לשון וימלא כבוד קשה, כי הי' ראוי, וכבוד ה' מלא, ולולי דבריהם הייתי מפרשו שלא בדרך שבועה רק דרך הודעה, שהודיע הוא ית' למשה את ההפך ממה שאמר והמת את העם הזה כאיש אחד, ואמר אליו חי אני, כלומר אינני כבשר ודם הממהר לעשות נקמה במורדיו כי ירא שימות קודם ראותו נקמתו בהם, כי אני חי וקיים לעולם, ואינני צריך למהר ולהמית בפעם אחת כל העם כאיש אחד, כי אמנם לאט לאט אלך בענשי אותם ויתמשך זמן ארבעים שנה כאשר ביאר אחר כן. ונגד מה שחשש משה בתפלתו עליהם, שבהענישו את העם יתחלל כבוד ה' לעיני העמים כאמרו והמת את העם ואמרו מבלתי יכולת, ע"ז השיבו לא כן יהי', כי אעניש אותם ומן העונש עצמו יתילד שיתגדל ויתקדש שמי בכל העמים וימלא כבודי בכל הארץ, וכאשר הי' באמת כן, כי ע"י העונש לבלי בוא אל הארץ מיד, והיו צריכים לרעות במדבר ארבעים שנה כמה נתפרסם בזה כבודו ית', במה שה' מפרנס מאתים רבוא נפשות בלחם שמים בדרך נס ופלא וכלכלם במן ארבעים שנה, וכן פתח להם צור ויזובו מימיו בדרך נפלא בארץ צי' ועיף בלי מים והשקה מים לעם רב כזה כל זמן התמהמהותם במדבר, וכן בכל משך זמן זה היו ענני כבוד ה' לעיניהם יומם ולילה ואין לך פרסום כבוד ה' בעולם יותר מזה. ויתכן שנכלל בזה גם התועלת הנפשי שהי' מגיע אליהם מעונש זה, כי אם היו באים לארץ מיד והיו מתפזרים איש איש אל נחלתו לעבוד את האדמה אשר נפלה לחלקו ולהיות מוטרד בפרנסת מעשי ידיהם, לא היתה תורת ה' קבועה כ"כ בלבם וע"י עונש זה לא היו מוטרדים כלל בבקשת מזונותיהם, והיו יום יום רואים את רועה הנאמן לפניהם שומעים מפיו תורת ה' ודרכיו, וכל אחד ואחד מהם הי' תלמיד משה איש אלהי' רבן של כל ישראל, ונשרשה תורת ה' בלבם, הנה העונש הי' מסבב טובה גדולה לישראל להשתעשע זה כמה באור ה' אשר זרח עליהם, והאירה כל הארץ מכבודו ית':