הכתב והקבלה · שמות · פרק 7 · פסוק 4

ולא ישמע וגו' ונתתי את ידי במצרים. אף שהמכוון ממני בכל המכות האלה להיותן אותות וראיות על עצמותי והתנהגותי, להביאם לידי הכרות האמתיות, הנה ידעתי כי כל זה לא יעשה רושם בלבבו, כי בראותו התנהגותי עמו בדרך ענותנותי, כאילו אני פושט ידי אליהם לבקש מהם לשלח העם מרצון טוב, הוא יזיל בתר איפכא לא ישים אל לבו שבמקום גדולתי ענותנותי, לא יבין כי כן דרכי את בני אדם להורותם דרך תשובה, אבל יחשוב כי נתינת ידי זאת והתנהגותי בענוה עמהם היא לחולשת כחי ויכלתי אליו, כי יאמר אם זה המענש אותי הוא האלהי האמתי, לא היה לו לשלוח אלי ולבקש ממני להתרצות אל חפשיות עמו, אבל היה לו לריב את ריבו ולהוציא את עמו מתחת ידי אף שלא לרצוני, אין זה האלהי' שהוא התקיף ובעל היכולת אם יתנהג בדרך ענוה את בני אדם. זהו המכוון לדעתי במאמר לא ישמע וגו' ונתתי וגו', כי ידענו שנתינת יד בין אדם לחברו היא הוראת השלום ביניהם והשתוות דעתם זע"ז, כמו שראינו מנהג בני אדם אם היו מתנגדים זה לזה בענין מן הענינים, אחרי אשר יבאו אל עסק השתוות דעתם לעשות שלום ביניהם, יתנו יד זה לזה, ויורו בזה הכנעת דעתם בינותם (דיא האֶנדע איינאנדער ביעטען), ועד"ז מצאנוהו בכ"ק, מצרים נתנו יד, ויתנו ידם להוציא (עזרא יו"ד), תנו יד לה' (דה"ב למ"ד), נתנו יד תתת שלמה (דה"א כ"ט); וזהו ג"כ טעם ונתתי את ידי במצרים ר"ל שאבוא אליהם בדרך ענוה לבקש שלומם שיתרצו אל שליחות בני ישראל חפשי, וטעם לא ישמע ונתתי, סבת מניעת שמיעתו בקולי תהיה נתינת ידי בהם (וי"ו של מלת ונתתי היא לנתינת סבה אל הקודם, כוי"ו במאמר הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעלת בעל, שפירוש הוי"ו כמלת כי או במקום שי"ן שהיא. ואפשר על כוונה זו לפרש ונתתי מן לא יתנו מעלליהם (הושע ג') דתרגומו שבקו לשון עזיבה, כתרגום ורש"י שם, וכמ"ש באחרי בונתן אותם על ראש השעיר. וטעם ונתתי את ידי אניח ואעזוב מעט כחי לבלי השתמש בו כפי היכולת ליסרם בעונשים חמורים שיכריחום לשלוח מיד, אבל אתעכב מעט בכחי ולא אענישם תחלה רק בעונשים קלים, ולזה לא ישמע, כי ידמה בלבו לחשבו לחסרון היכולת):

והוצאתי בשפטים. אחרי שהודיע הוא ית' למשה כי כל היסורים והמכות המיועדות להיותן אותות וראיות על אמתיות הנמצאות בו ית' לא תעשינה פעולותיהן, מסבת התנהגות הענוה עמו (שהיא נתינת היד בהם), בא עתה להודיע באיזה דרך יוציא את העם לחירות, ואמר והוצאתי את צבאותי בשפטים גדולים, המה העונשים היותר קשים, והוא הריגת בכוריהם (וכמו שהודיע ג"כ במקום אחר קודם לזה במאמר ואמרת אליו הנה אנכי הורג) כי מכה זו לבדה היותר גדולה וקשה היא המיועדת מתחלה להוציא בה את העם חפשי: