אנשי מדות. הרשיעו להתנכל בערמימות לחפוש בלבם עפוש הארץ בכלוי היושבים בה שהיא הגורמת מרוע טבעה ולא מסבת אחרות, וזה כי כבר היה אפשר שיהיו מעותדים אל הכליון לסבת עצמם היותם מתכונה נפסדת בלתי מסודרים בהנהגתם, משולחים אל בולמוס תאותם, מפליגים ברבוי המאכל והמשגל המזיקים את הגוף, וכן בכל שאר הפעולות המפסידות הבריאות, וכיון שהם בלי רסן והשערה גרמו בעצמם המיתה, עם היות טבע הארץ טוב, לזה אמרו כי אין הדבר כן, אלא הארץ עצמה אוכלת יושביה, היא ממש ולא לסבתם, כי אדרבה הם כולם כאחד מקטנם ועד גדלם אינם אלא אנשי מדות ולא יתנהגו כלל בשום ענין מעניניהם כ"א בהיות הכל עפ"י המדה הנאותה וההשערה מכוונת, לא יצאו נקודה אחת כלל חוץ מן המדה, אם כן אין זה כי אם רוע הארץ והיא היא האוכלת (רע"פ), ולפי"ז יש לתרגם אנשי מדות (מאֶסיגע מאֶננער):
קריאה במקור
הכתב והקבלה · במדבר · פרק 13 · פסוק 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e