הכתב והקבלה · במדבר · פרק 13 · פסוק 31

כי חזק הוא ממנו. (בסוטה ל"ה) אמרינן אל תקרא ממנו אלא ממנו, כביכול אפילו בעה"ב אין יכול להוציא כליו משם, וכ"ה (במנחות ל"ג, ובערכין ט"ו) ע"ש רש"י בסוטה, שאין הפרש קריאה בין ממנו שנאמר על יחיד (נסתר) שנדברים עליו, לממנו של רבים שאומרים על עצמם; ובתוס' ערכין כתבו א"ת ממנו רפי אלא ממנו דגוש, ושפיר כתב בת"ס שיש חלוף קריאה בין אנשי מזרח לאנשי מערב במלת ממנו, לאנשי מזרח כל לשון רבים נו"ן רפה, וכל לשון יחיד דגוש, ולאנשי מערב אין חילוק כי כולם דגושים, וידוע כי אנשי מזרח הם בני בבל, וה"ק א"ת ממנו לשון רבים בנו"ן רפה אלא ממנו לשון יחיד בנו"ן דגוש, כביכול וכו', ולדעתי אפשר לבאר מאמר זה גם לאנשי מערב ולספרינו שכל ממנו דגוש, והוא. למה שפירש"י משלי (כ"ט כ"א) ואחריתו יהיה מנון, מנון לשון שר ושליט, וכן חסד ואמת מן ינצרוהו (תהילים ס״א:ח׳) תרגום מן מרי עלמא, וכלשון זה שמשוהו רבותינו, מנו ביתי' (ב"ב צ"א), לפי"ז יהיה טעם במאמר אל תקרא מִמֶּנּוּ בסג"ל וחיר"ק אלא מִמִּנּוׁ בפת"ח וחול"ם, ר"ל חזק העם יותר מן האדון המושל עליו, ושפיר בחר בעל המאמר לשון בעה"ב. דומה לזה אמרו במכדרשב"י (שמות י"ז א') רב ועצום ממנו, מאי ממנו, ר"ל ממנא דלהון, אינון אמרי בלבייהו דחילא ותוקפא דילהון רברבא ותקיפא ממנו משולטנא דילן. אמנם מה שהניע את בעל המאמר לאמר ככה, הוא לדעתי, כי אחרי שאמרו המרגלים קודם לזה אפס כי עז העם, והוא יורה על הכח שלא ינוצח ועל אמוץ הלב לנצח כל הקמים נגדו, כמ"ש בעלי הלשון בשרש עז, מה זה שחזרו לומר אחר כך כי חזק הוא ממנו, והוא לשון שמשמעותו התאמצות כח למטה הרבה מלשון עז, לכן ייחס בעל האגדה את מאמרם האחרון כלפי מעלה. ודע שיש לבעל הערוך גירסא אחרת באגדה זו, ובהפלאה שבערכין שיבח נוסחתו, ולא ראה בספר המעריך להחכם לונזאנו שהשיב על נוסחתו ועל פירושו, והועתקו דבריו במנחת שי: