ולא בערתי. בערתי מן הסנה בוער באש, ובער עלי' הכהן עצים, והטעם לא בערתי ממנו באש, לא הדלקתי ממנו את הנר בטמא, אפי' בשעת הטומאה שלא יכולתי לאוכלו לא נתתי להדלקה, דמע"ש לא ניתן אלא לאכילה שתיה וסיכה, הכי מתבאר קרא בסוגיא דיבמות ע"ד (ע"ש רש"י ד"ה והיכן מוזהר), ואמרי' שם ממנו אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמא; והרמב"ם (פ"ב ממע"ש) הביא מקרא זה לאזהר על אכילת מע"ש בטומאה (ע"ש ובתוס' יבמות ד"ה והיכן), והוא מן ובער בשדה אחר על אכילת עשב השדה:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · דברים · פרק 26 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולא נתתי ממנו למת. פי' לסוך בו את המת, דלחי מותר מעשר שני בסיכה, הכי אמרו בירושלמי מנין למע"ש דמותר בסיכה, מדכתיב לא נתתי ממנו למת, מה אנן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין, דבר שהוא אסור לחי כש"כ למת, ואיזהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת, הוי אומר זו סיכה, ומתני' דאמרה (פ"ה דמע"ש) לא נתתי ממנו למת, ליקח לו ארון ותכריכין, עתו"ס יבמות (ע"ד א' ד"ה ליקח) ואמר הגר"א פ"ב דמע"ש דודאי קרא לא אתי' לזה כלל דבאמת כש"כ הוא מחי. והרמב"ם (פ"ג ממע"ש ה"י) כתב מעשר שני ניתן לאכילה ושתי' שנאמר ואכלת לפני ה"א, וסיכה כשתי' ואסור להוציאו בשאר צרכיו כגון ליקח בו כלים בגדים ועבדים שנאמר לא נתתי ממנו למת, כלומר לא הוצאתי אותו בדבר שאינו מקיים את הגוף. ואף שהרמב"ן גמגם בפירושו, שפיר הליץ הרב בכ"מ והקרא אמר בדרך כלל, ואכילה ושתיה חוזר להיות חלק אבר להחיותו, וכל מה שאינו לצורך הגוף החי נתינה למת קרינן ביה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e