שור איבך וגו' חמור שנאך. השנאה היא הרחקה והתנגדות בלב בלבד ולא תצא חוץ לנפש לעשות רושם כבד, כמו כי שנואה לאה, לא תשנא את אחיך בלבבך, אבל האיבה מזקת בכל יכלתה, ע"כ יפול לשון שנאה גם ע"ד שאין בו רוח חיים, ואתה שנאת מוסר, שונאי בצע, שונא גזל, ולא ימצא כן בשרש אויב, לומר אויב בצע, אויב גזל, אויב מתנות, לאות כי האויב מזיק, והשונא מואס הדבר המתנגד לו ומתרחק ממנו, לכן אמר כאן בהשבת אבדה איבך, ובפריקת משא אמר שנאך, כי מי שהוא איביך ומבקש רעתך אין אתה חייב להתקרב אליו לפרוק משא' חמורו, פן בהתקרבך אליו יהרגך. אבל אתה חייב לאסוף אליך חמורו התועה, ולשלחו אליו אחר כך בלי שתקרב אליו (רשד"ל). ושונא האמור כאן הוא בשונא ישראלי; כגון בשראהו לבדו עובר עברה והתרה בו ולא חזר, שאין נמנע בזה מלשנאהו (פסחים קי"ג):
קריאה במקור
הכתב והקבלה · שמות · פרק 23 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e