על שפת הים. תיב"ע מיתין ולא מיתין. וכן איתא במכילתא לא מתים היו אלא מתים ולא מתים כענין שנאמר ויהי בצאת נפשה כי מתה, וכי מתה היתה (הלא דברה עם המילדת) אלא מתה ולא מתה. לפי"ז אין מלת מת שם התאר (טאָד) רק בינוני פועל (שטערבענד) כלומר ראו אותם מושלכים על שפת הים כשהם גוססים למיתה. ואין על שפת הים מוסב על ישראל כפירוש ראב"ע ורשב"ם שישראל אשר על שפת הים ראו את המצרים מתים וטבועים בים, דא"כ לא היה להפסיק תיבת מצרים בז"ק המפסיק יותר מן הטפח' שבמת:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · שמות · פרק 14 · פסוק 30
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e