הכתב והקבלה · בראשית · פרק 34 · פסוק 13

במרמה. תרגומו בחכמה, עמ"ש (תולדות כ"ז ל"ה) בא אחיך במרמה, ואפשר לומר דמלת מרמה היא בעצמה מה שענו בני יעקב אל שכם וחמור, אמרו אליהם, במרמה כל מדברותיכם, אתם תציעו לפנינו דברי רצוי ופיוס להשיג התרצות מצדנו לתת אותה לכם לאשה, כאילו הנערה מרצונה הטוב באה אל ביתך וחפצה להתדבק בכם, לכן לא תבוא אל בית אביה, ומרצונה הטוב תשאר בביתכם ואינכם חסרים רק הסכמת רצוננו, אמנם לא כן היא עמנו, ידענו כי שפתותיכם מרמה תדברנה, בחזקה לקחתם אותה אל ביתכם, וביד חזקה תעכבו בה ולא תשלחו אותה לנפשה, ונפש המשכיל תבין שבהיות האחים בעצבות גדולה על הנבלה הנעשה באחותם והיו מלאים חרון אף וחמה, ובמעמד כזה אין האדם שליט ברוחו להרבות דברים כי המה עליו למשא, לכן יעזוב במאמרו כל התיבות והמלות הטפליות במאמר כי מעצמם יובנו, ולא יוציא מפיו רק תיבה אחת הראשית, ובהתפעלות קראו אליהם תיבת: במרמה. - ובהוצאתם מפיהם תיבה זו, שככה מעט חמתם בקרבם, והוסיפו לדבר אליהם.

אשר טמא את דינה אחותם. הודיעו אליהם, ידענו כי נבלה עשיתם לטמאה אותה, ואף שמעשה הטומאה עצמה היה בלי ספק במקום מוצנע אין רואה, מ"מ דנו על סוף המעשה מתחלתו מאשר החציף פניו להרשיע לקחת אותה ביד חזקה מן הרחוב אל ביתו, חזקה שהוסיף רשע על רשעתו לעשות מעשה הטומאה. וברבה אמרו ויענו וגו' מה את סבור רמיות דברים יש כאן ורוח הקדש אומרת אשר טמא, כוונתם לדברינו, מה את סבור, למה אתה תסביר דבריך להטות לבבנו אליך, ידענו כי דבריכם רמיה, ובבירור גמור ידענו כאילו נתאמת לנו ברוה"ק, כי עולתה פעלתם בטמאכם אותה, ובמת"כ לא פירש כן:

אשר טמא. לרש"י הוא מאמר הכתוב להודיענו שלא היתה רמיה מהם רק בעבור שטמא את דינה אחותם, ויותר יתכן פירוש הרע"ס שהוא חוזר על מלת וידברו, וטעמו שהשיבו בני יעקב אל שכם וחמור שאינם ראויים למלאות בקשתם אחרי שהתנהג עם אחותם בדרך אתנן זונה: