הכתב והקבלה · בראשית · פרק 27 · פסוק 40

והיה כאשר תריד. נ"ל שהוא מלשון רדה הדבש (שופטים י'), שפי' לרש"י הפרשת דבר והבדלתו ממקום חבורו (אבזאָנדערן), וכן רדנו לא נבוא עוד אליך (ירמיהו ב׳:ל״א), כלומר נבדלנו ונתרחקנו ממך (ע"ש רש"י), והוא ענין רדיית הפת שבלשון התלמודיים, שמפרישין אותו ממקום חבורן בתנור; וטעם כאשר תריד ופרקת, כאשר תפרוש עצמך מיעקב ותרחק ממנו אז אינך משועבד אליו עוד. נגד מה שגזר עליו תחלה ואת אחיך תעבד, ביאר לו כאן שאין המכוון בו להיות עבדו לעולם עד שלא יהיה בו כח להמלט ממנו, ובכל מקום מושבו יהיה נכנע תחתיו, אבל לא יהיה לו עבד רק כל עת התחברותו עמו וכל זמן שידור בשכונתו, אבל כשירצה להתרחק ממנו ולעקור מקום דירתו לארץ אחרת אז פסק עול שעבודו. ובאמת נאמר מעשו (וישלח ל"ו) ויקח עשו וגו' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, שפירש ממנו לבלי היות אתו בארץ כנען, ובהפרדם איש מאחיו תתבטל השנאה. ורש"י פי' תריד לשון צער, כלומר כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער. וכתב עליו הרא"ש זה רחוק מן הפשט, ועוד עשו בין יקיימו התורה בין לא יקיימוה יצטער, ובכתוב לא התנה רק כשיצטער. והוא פי' תריד תרצה, וכן הוא בלשון ערבי, וטעמו כאשר תרצה ללכת בדרכי ה' תפרוק עולו: