האמנם. להמפרשים הה"א לשאלה או לתימה, ולולי אות גרונית אחרי' היתה ראוי' בשב"א ופת"ח וטעם המלה, אם אמת הוא שאתה חושב שלא אוכל כבדך, וכת"א ויב"ע הבקושטא הויתא אמר. אמנם לפי"ז צריכים להוסיף המחשבה או האמירה, לכן נ"ל כי הה"א כאן כה"א הנגלה נגליתי (שמואל א ב׳:כ״ז) שהה"א לאמתת הדבר, וטעמו באמת לא אוכל כבדך, החניף אליו בעיניו לומר אף שאין ברוב עשרי הספקה לעשות לך יקר וכבוד כראוי לנכבד כמוך, בכל זאת לא הי' לך להמנע מבוא אלי. ובזה אתי, על נכון מאמרם ברבה ע"ז, נתנבא שסופו לצאת ממנו בקלון:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · במדבר · פרק 22 · פסוק 37
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e