ואחר ישתה. פשטיה דקרא משמע אחר כל המעשים, הקרבן והתגלחת אז הותר, וכ"ד ר"א (נזיר מ"ו) אמנם לרבנן גם אחר מעשה יחידי דהיינו אחר שנזרק אחד מן הדמים הותר, ע"ש. ואפשר דלשון המקרא דייק כוותיהו שאם אחר כל המעשים דוקא היה לו לכתוב ואחר כן, כמו ואחר כן תבא אליה ובעלתה (כי תצא כ"א י"ג) שאמרו עליו בספרי הא אם לא עשה את כל המעשים האלה ובא עליה הרי זה בעילת זנות (ע"ש בהגר"א) כי מלת הן יורה על דיוק איכות הדבר (נאכדעם עס זאָ געוועזען) והדבר צריך עדן בירור ממקומות אחרות:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · במדבר · פרק 6 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ישתה הנזיר יין. הנזיר נוסף כי אחרי מלאת ימי נזרו איננו נזיר עוד. אמנם כשהיתה נזירותו להשם באמת להכניע יצרו, תשאר לו הפרישות מן התאות בקנין, וגם אחרי מלאת ימי נזרו ואחרי שתותן יין, עדיין תואר נזירות יצדק בו ולא יבגוד עוד (רמ"א):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e