הכתב והקבלה · בראשית · פרק 40 · פסוק 8

הלא לאלהים פתרנים. לא יוכל אדם לפתור חלומות בשלמות אם לא בהיות רוח אלקים נוססה בו, לכן ספרו נא לי אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך (כ"כ המפרשים) ולא יתכן, כי עבד החבוש בבית האסורים לא יוציא מפיו דברים המיחסים אותו לאיש מעלה, וגם מתנגד אל הנימוס להתפאר היותו איש מוכן להתנוסס בו רוח אלהים, לכן נראה לי שהמכוון באמרו להקטין מאד ענין פתרון חלומות עד שאין מן הצורך לחפש אחר איש לפתור אותו, וזה, רוב החלומות באים, אם מהרהורי דיומא, או ע"י מערכת השמים או ע"י רוחות ושדים ומעוטא דמעוטא מהם באים ע"י מלאך, והחלומות הבאים ע"י מלאך הם אשר אין להם רק פתרון אחד אמתי, והפותר צריך להיות איש אשר צלם אלהים עליו ורוח ה' מתנוססת בו, ולזה מתענין על מקצת חלומות כי חוששין פן באו ע"י מלאך, אשר לא ישתנה בפתרון כ"א בתשובה ומע"ט, אמנם רוב החלומות הבאים ע"י סבות ואמצעיים אחרים, הן הנה שיוכלו להשתנות ע"י פתרון מטוב לרע ומרע לטוב, ועל מין חלומות אלה אמרו חכמים כל החלומות הולכין אחר הפה, כמבואר בפרק הרואה מן כ"ד פותרי חלומות מה שפתר זה לא פתר זה וכולם נתקיימו כמ"ש שם הכותב ומהרש"א, לפ"ז יתכן כי יוסף בהיותו רגיל זה כמה עם שני השרים האלה, והכיר תכונות נפשותם, הבין כי אינם ראויים לחלומות באמצעית מלאך, כי אם באים באמצעיים אחרים, לכן אמר להם לא לאלהים פתרונים כלומר אין צריכים לפתרון חלומות לאיש אלהים אשר רוח ה' מתנוססת בו, כי החלומות הולכין אחר הפה, וכל איש יהיה מי שיהיה יוכל לפתור לכן ספרו נא לי, מלת הלא כאן אינו דומה לשאר מקומות, כמו הלא אם תיטיב שאת, הלא הוא אמר לי אחי הוא, הלא הוא אביך קנך, כי באלה הה"א היא השאלה ומהפכת השלילה לחיוב ומאמת את הנאמר אחריו אמנם הה"א התלויה כאן במלת לא, היא ה"א התימה והפלא, כה"א הלבן מאה שנה יולד, הבת תשעים שנה תלד, שהיא היא התימה הקיימת, כמ"ש רש"י שם (לך לך י"ז י"ז) וכן הנגלה נגליתי, הרואה אתה, שהם תמיהות קיימות המעוררות על פליאת הדבר, להיותו זר ויוצא מן המנהג והראוי (כמ"ש הרא"ם שם ושאר מפרשים) ובזה אין הה"א מהפכת השלילה לחיוב, אבל מלת לא במקומה עומדת בהוראות השלילה, והה"א התלויה בה היא להורות על הפליאה בשלילה זו. וטעם הלא לאלהים פתרונים אין צורך לאיש אלהים לפתור חלומות, שהוא באמת דבר תמוה ופלא, שהחלומות הולכין אחר הפה ומשתנים מרע לטוב ומטוב לרע ע"י דבורי הפותר (זאָנדערבאר, דייטונגען בעדירפען דער גאֶטטליכקייט ניכט). מלת אלהים כענין ויראו בני האלהים דתרגומו רברביא, אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פ"ב) שענינו בני עליי' חכמים ומשכילים: