הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 4 · פסוק 5

ולקח וגו' מדם הפר. לרבותינו (זבחים כ"ה) צריך לקבל את כל דם הפר, ולזה אין אות מ"ם משרתת למלת דם לפרשו מקצת דם, אבל היא משרתת למלת הפר כאלו כתיב דם מהפר, והמכוון שקבלת הדם צריכה להיות מן הפר, אבל אם נשפך הדם על הרצפה פסול לאוספו לכלי שהרי לא נתקבל מהפר, ואמרו גורעין ומוסיפין ודורשין, גורעין אות מ"ם ממלת דם ומוסיפין אותו על מלת הפר. והרב בעל קרבן אהרן בפי' לת"כ מתקשה בדרשה זו, ואמר כיון דרצון הכתוב לומר דם מהפר למה שם כותב התורה המ"ם בזולת מקומה, ואנחנו נגרע אותה משם ונוסיפה בתיבה אחרת, היה לו להניחה במקומה, ודחק מאד בתירוצו, ע"ש. ולדעתי אין כאן מן הקושי כ"כ, דבאמת גם קבלת מקצת דם מהפר כשר אם לא אסף לכלי הדם הנשפך (כמ"ש הרמב"ם פ"א מפסהמ"ק ה' כ"ו ע"ש בכ"מ), א"כ אין אות מ"ם יתירה לגמרי במלת דם, דבא ג"כ להורות בהכשר קבלת מקצת דם, ולרז"ל מ"ם זו משמשת גם למלת הפר, ודבר זה נהוג בכ"ק, ומצאנו אות מ"ם חסרה לגמרי במקום הראוי, כמו השמרו לבם עלות בהר (יתרו י"ט) שמובנו מעלות, ומצאנו ג"כ (ראה ט"ו) כי יהיה בך אביון מאחד אחיך, דמהראוי אחד מאחיך, כי המ"ם ממלה ראשונה משרת רק למלה שני', וכן אין לאל ידך הלמ"ד ממלה ראשונה אינה משמשת רק למלה השני' כמו אל לידך כמ"ש המפרשים, וא"כ אין שום זרות בקרא דילן בפרשה זו, ומזה מיושב קושית התוס' שם, למה לא מקשו בעלי התלמוד גם בזה סכינא חריפא מפסקי לקרא, והדברים פשוטים מאד לדברינו: