ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 11 · פסוק 5

"מבכור פרעה הישב על כסאו". לכאורה לא ברור מיהו זה "הישב", אם פרעה ואם בכורו (וכן מוכח מחילוק הטעמים, שכן המילים 'מבכר פרעה' מוטעמות במהפך פשטא, ללמדנו שהכל ענין אחד, בכור פרעה הוא היושב על כסאו של פרעה - הערת ר' חזקי פוקס שי'), אלא שלפי הסיפא נראה שהכוונה לבכור, ואם כן יש לשאול, מה רבותא יש בישיבת בכור פרעה על כסאו. וראב"ע כתב: היושב על כסאו - הראוי לשבת על כסאו אחריו. והזכיר הנכבד מכל מצרים שהוא בן אדוניהם שהכל עבדים לו. (פ' בא תשנ"ז)

רש"י ד"ה עד בכור השבי, למה לקו השבויים, כדי שלא יאמרו וכו'. והנה ד"ה זה לקוח מן הפסוק "עד בכור השבי" להלן (יב, כט), שהרי כאן כתוב "עד בכור השפחה", אך כך כבר בדפו"ר. ודברי בעל "שפתי חכמים" (אות ט) אינם נוחים לי. וראה פתרונו של ר' יצחק לוי בחומש רש"ר הירש שהניח מילות "עד בכור" כד"ה ופירוש רש"י הוא: השבי. ורא"ם כתב שרש"י בא לתרץ מדוע התורה כותבת בפסוקנו "עד בכור השפחה" ולהלן "עד בכור השבי". ותשובתו, כאן בא משה להתרות ולהזהיר, לכן אמר "עד בכור השפחה", שאף הם, העבדים, שיעבדו את ישראל. אבל להלן מתארת התורה את התרחשות המכה, וזו היתה אף על השבויים (וכל שכן על העבדים), ואותם לא כלל הכתוב בהתראה כי מה שנענשו אין זה בגלל ששיעבדו את ישראל, אלא כדי שלא יאמרו שבויים אלו, שהעבודה־זרה שלהם, היא שתבעה עלבונם ונקמה נקמתם במצרים. וראה הערה 29 בחומש "תורת חיים". ולעניות דעתי הדבר נשאר קשה. (פ' בא תש"ן, תשנ"ט)