ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 4 · פסוק 10

רש"י ד"ה כאשר יורם, ...ובשחיטת קדשים (זבחים מט ע"ב) מצריכו ללמוד הימנו וכו'. לדעת רבא, במסכת זבחים שם, הייתור של פסוקנו בא להשמיע את הכלל, שבקדשים אין למדים למד מן הלמד (כלומר דבר שבעצמו נלמד ממקום אחר, ואינו כתוב במפורש, אי אפשר להקיש אליו וללמוד ממנו). כיצד? בשעירי עבודה זרה (במדבר טו, כד) לא כתוב אלו אימורים יש להקריב על המזבח, אלא למדים מ'פר העלם דבר של ציבור'. אבל גם ב'פר העלם דבר' אין מפורשת הקרבת האימורים, אלא נלמדת מ'פר כהן משיח'. כדי שלא יהיה זה לימוד של "למד מן הלמד", כתבה התורה בפסוקנו "כאשר יורם משור זבח השלמים", וכיון שפסוק זה מיותר אצל 'פר כהן משיח', שאינו זקוק ללימוד משלמים, נראה את הפסוק כאילו נכתב אצל 'פר העלם דבר', הכתוב אחריו (פסוק יג ואילך). על ידי המשכת הפסוק ל'פר העלם דבר', נמצא שאין כאן "דבר הנלמד" ואפשר להקיש אליו שעירי עבודה זרה (בהמשך מתרצת הגמרא - שם בזבחים - למה אין התורה כותבת במפורש על הקרבת האימורים בפרשיית 'פר העלם דבר'). (על־פי "לפשוטו של רש"י"). (פ' ויקרא תשנ"ב)

רש"י ד"ה על הכבד וכו'. לא מצאתי מי שיפתור את בעיית ד"ה זה שהוא מורכב מן הפסוקים ט ו־יא ועם זאת אינו במקומו. וגם בדפו"ר צירף הכל יחד, אלא שחסרה שם, משום מה, תיבת "כרעיו". (פ' ויקרא תשמ"ח) וראה פתרונו של ר' שמואל וינפלד שי' בחומש "שי למורא".