ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 14 · פסוק 44

"ויעפלו לעלות אל ראש ההר". זכורני כד הוינא טליא התגנב אלינו שיר "ציוני" (ל"ע) שפזמונו היה "העפילו, העפילו, אל ראש ההר העפילו", ומורי ורבי הרב יונה מרצבך זצ"ל אסר לשיר אותו! כך בחוץ לארץ, אך גם בארץ היו לו הערות באשר לחילון מונחים של קדושה, כגון חשמל, משכן, היכל. (פ' שלח תשנ"ח) בהקשר זה יפים דבריו של הרב חנן פורת ז"ל בשם ר' צדוק הכהן מלובלין במאמרו "המעפילים שנכשלו... והמעפילים שהצליחו" (מעט מן האור, במדבר עמ' 125), וכה דבריו: לדעת ר' צדוק (צדקת הצדיק אות מו) היה במעשה המעפילים ביטוי כן לרצונם לתקן את חטא המרגלים ולעלות ארצה, ולפי תומם סבורים היו שהתנגדותו של משה נועדה לנסותם כדי לראות האם ירהיבו עוז בנפשם ואף יתאזרו בחוצפה שיש בה ממידת המלכות כדי לעלות ארצה מתוך גילוי רצונם העצמי, אף נגד דבר ה'... נשאלת השאלה: במה טעו? על כך עונה ר' צדוק תשובה קצרה: "והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה"... בפרשת המעפילים נובעת הבוסריות מצד תשובתם החפוזה, והתנערותם 'צ'יק צ'ק' ממעשה המרגלים וממאיסת ארץ חמדה, כאילו היה זה דבר של מה בכך וניתן למחקו כלאחר יד...

בנקודה זו ניתן היה לכאורה לסתום את הגולל על מעשה המעפילים... אך הנה נחה הרוח על ר' צדוק, והוא חותם את תורתו בדברי חזון הגובלים בהשראה נבואית מדהימה: "...בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, שאז הוא העת לזה (למעפילים)... ולכך אמר להם משה 'והיא לא תצלח', נראה שעצה הוא, אלא שלא תצלח [עתה]. ודייק "והיא", שבכל מקום דרשו רבותינו ז"ל "היא ולא אחרת", שיש זמן אחר שמצליח והוא זמננו זה, שהוא 'עקבי משיחא'".

...הנה עומד לו, לפני למעלה ממאה שנה, אדם הספון בבית המדרש ופרוש מהוויות העולם, ונושא מדברותיו על 'המעפילים' בני דור התקומה שיום יבא ויעפילו לארץ ואף יתרוננו וישירו: "העפילו, העפילו, אל ראש ההר העפילו". ע"כ. וראה דבריו של הרב אלחנן סמט שי' בעיוניו לספר במדבר (סדרה שניה עמ' 199).