"...שלם ישלם, אם אין לו ונמכר בגנבתו". כך במקרה שברור כשמש, שאין הגנב בא להרוג, ועל־כן אסור להורגו. (פ' משפטים תשנ"ג)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 22 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה שלם ישלם, הגנב ממון שגנב, ואינו חייב מיתה. ע"כ. וראה ב"שפתי חכמים" (אות נ). כלומר בפסוק א מדובר במקרה שהגניבה נמנעה על ידי הריגת הגנב, בעוד שבפסוק ב אכן בוצעה הגניבה משום שאי־אפשר היה למנוע אותה על־ידי הריגת הגנב, אבל לא מובנים לי דברי רש"י "ואינו חייב מיתה (הגנב)", וכי מאי הווה אמינא יש לחייבו מיתה על גניבה? (פ' משפטים תשמ"ט) וראה "גור אריה" שבניגוד לבא במחתרת שמשכימים להורגו ופטור מתשלומים, במקרה שלנו מדובר בבא במחתרת שאינו מתכוין להרוג ועל־כן אינו חייב מיתה, אבל עליו לשלם.
שם. ...ואונקלוס שתרגם... לקח לו שיטה אחרת וכו'. ברם לפי תרגומו־פירושו של אונקלוס קשה, שנושא הרישא הוא בעל הבית, ואילו נושא הסיפא הוא הגנב. (פ' משפטים תשנ"ט)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425