ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 15 · פסוק 6

רש"י ד"ה ימינך... ימינך, ...כשישראל עושין את רצונו של מקום, השמאל נעשית ימין. ע"כ. הלואי וייעשו ויתקיימו דברי רש"י. (פ' בשלח תשנ"ו)

רש"י ד"ה ימינך ה' נאדרי בכח. רש"י מביא כאן לא פחות מתשע ראיות־דוגמאות, ודומה שאין לזה אח ורע אצלו ועל כן טעון עיון. (פ' בשלח תשמ"ט) והנה בדפו"ר דיבור זה אינו. וב"רש"י השלם" על אתר (הערה 31) העירו בשם ר' אברהם ברלינר (בהקדמת מהדורתו), שסגנון מקראי זה (תקבולת סולמית) שרש"י מביא לו דוגמאות, עמד עליו רשב"ם לראשונה, וכשהיה רש"י מגיע לפסוקים אלו היה קורא אותם "פסוקי שמואל", וזו לשונו שם: כנודע, כלל גדול כָּלַל הרשב"ם, כי יש פסוקים בכתבי הקודש, אשר "חֶצְיָם הראשון אינו מְסַיֵּם את הדיבור, עד שיבוא חציו האחרון וכופלו ומשלים דברו", והוא מביא את כל הפסוקים הבנויים על הדרך הזה (עיין רשב"ם בראשית מט, כב, שמות טו, ו). וברש"י (שמות טו, ו) נמצא פירוש על פי הכלל הזה, ומחברו אומר עליו שהוא "פשוטו של מקרא", ובתור ראיה מובאים כמה פסוקים שהזכירם רשב"ם, ואין ספק שיש כאן הוספה על־פי רשב"ם, שהוסיפה כנראה רש"י בעצמו, ובתחילה היו כתובים ברש"י כל הפסוקים שהובאו ברשב"ם (ומקצתם גם ברמב"ן), וכן מצאתי בכמה כתבי יד, אלא שהמעתיקים הניחו את מקצתם ולא העתיקום. ובאמת מצאנו, שהיה רש"י יודע שהכלל הנזכר הוא כללו של רשב"ם וכי הודה לו, "וכשהיה מגיע לפסוקים אלו היה קורא אותם פסוקי שמואל".